יום שישי, 16 באוגוסט 2013

בין השירים - באולפן עם אייל בן המוריה


דצמבר 2010 - אני יוצא מהופעה ועובר ליד "השבלול" ואז אני שומע צליל גיטרה מוכר, אבל זה לא היה רק הצליל - צורת הנגינה  "שנים לא שמעתי את זה" רצו לי מחשבות בראש ומשהו משך אותי לבדוק במי מדובר.
אני מתקדם לכיוון הכניסה והמוסיקה מתחילה להתנגן יותר ויותר בעוצמה כשאני נכנס פנימה אני קולט אותו מנגן ביחד עם מאיר ישראל על הבמה.
"- הגיע הזמן !", התגנבו להם חיוך ומחשבה.

יולי אוגוסט 1990 - כמו בכל קיץ וחופש גדול היינו יורדים לאזור המעיינות בישוב שגדלנו  בו בצפון עם גיטרות, מדליקים מדורה ומתחילים לנגן לאורך הלילה.
 בין האהוד בנאי וכל מוסיקת הגארנג' הוא מתחיל לנגן שיר לא מוכר, "של מי זה ?" מישהו זרק אז לאוויר
 -"שלי, קוראים לזה ספטמבר".הוא מחייך.
 בשנות ה-90 אם רצית להקליט בערוצים היית מקליט את עצמך פעם אחת, ואז בטייפ נוסף היית מקליט את עצמך בכלי נוסף כשברקע מתנגנת ההקלטה הקודמת, איפהשהו בארכיון שלי בצפון מסתתרת קלטת כזו שהוא הכין באותה התקופה.
לאורך השנים הוא  הקים הרכבים שניגנו איתו  "אכסניית הזמן" (אלבום בהוצאה עצמאית) ועם "בני המוריה" הוא זכה בתחרות בלוז ואף ייצג את ישראל בממפיס . ולמרות זאת , אלבום הסולו שלו, עדיין לא יצא.
 אחת לתקופה במפגשי חברים כשהייתי שואל מה עם אייל והמוסיקה, הייתי מקבל תשובה  "אני חושב שעכשיו הוא מנגן עם X והוא מוציא אלבום עוד מעט".


שנה וחצי לאחר מכן אני פוגש אותו כשהוא מתארח בהופעה של ה הי.בי.ג'י.ביז, "אני נכנס להקלטות השבוע ואתה לא מאמין מי מנגן איתי הפעם ! מאיר ישראל, משה לוי ומיכה מיכאלי ואצל ליאור טבת באולפן !"
- התגובה הראשונה שלי היתה " תגיד כמה שתית ? "
 והוא עם חיוך מרוח מאוזן לאוזן אומר "אפילו יש לי האמונד להקלטה" מחר אני מוביל אותו תבוא תראה בעצמך.
וכשמציעים לך להגיע לאולפן שיהיו בו אגדות רוק והאמונד ברקע, אתה מגיע למקום גם אם לשבריר שניה אתה חושב שזו אשליה.

30 שניות על הקמת אולפן 


הגעתי לאולפן, אני נכנס פנימה לעמדת הסאונד ובצידה השני של הזכוכית הוא מנגן שם עם הגב אלי, כשמאיר ישראל על התופים ומיכה מיכאלי על הבס, מג'מג'מים קצת עד שמשה לוי יגיע , וכשמשה לוי נכנס ומתיישב על הקלידים וצלילי ההאמונד ממלאים את החלל, אתה מבין שאלה צלילי התגשמות החלום של אייל.


בין השירים (כשהשם של האלבום נולד)  
האלבום מוקלט ב"הופעה חיה" בניגוד להקלטות רגילות שכל כלי מוקלט בנפרד, כולם מנגנים ביחד באותו הזמן.
שהם יוצאים מהאולפן לאחר סשן ההקלטות של שהשיר הראשון,הם מתיישבים לרגע במבואה ומאיר עם מבט של סיפוק בעיניו  אומר "תקשיב כבר שנים שלא ניגנו ככה בהקלטה, תמיד היינו מנגנים לפי תווים ולחן ובשביל הכיף בין השירים בין השירים היינו מנגנים ככה,  בדיוק כמו עכשיו.

שיחות על מוסיקה ועל הדרך שמוסיקאים צריכים לעבור היום  עד שהם מוציאים אלבום, מאיר מספר איך הוא התחיל, את הדרך שלו עם מערכת תופים בלהקת החתונות של הדוד  שלו שנתקע בלי המתופף שהבריז לו, קצת מזכיר את סיפור הצטרפותו לאלבום.
"דקה לפני" ההקלטות, המתופף שנקבע להשתתף בהן ביטל את השתתפותו בעקבות פציעה ואשפוז ממושך, כשפנה למאיר, הוא הציע שיעצרו את המירוץ לרגע, הוא יקרא למיכה מיכאלי שינגן איתם על הבס ולבסוף גם משה לוי הצטרף לאלבום.
 במבט לאחור הביטול של אותו המתופף היא בעצם אחד הדברים הטובים שקרו לאייל ולמוסיקה שלו.
כי פרט לאותה העצה מאיר ישראל שאהב את המוסיקה ואופי ההקלטות והנגינה אף הפך למפיק בפועל של האלבום והוא חלק בלתי נפרד ממנו.



האווירה במקום עוטפת אותך ועולים סיפורים מההיסטוריה של המוסיקה הישראלית שמאיר ומשה הם חלק חשוב ובלתי נפרד ממנה, כמו הסיפור על הסאונד מן שנרדם על השולחן בזמן לחיצה על כפתור הFADEOUT.
בין סשן לסשן יוצאים להקשיב להקלטה, אלה קטעים ארוכים וכל אחד מהם יכול למלא אלבום בפני עצמו.



הוא משלב באלבום טקסטים שנכתבו לאורך השנים  וקיבלו עיבודים מחודשים וצליל חדש.
כשהגיטרה שלו מייללת לצד צלילי ההאמונד, כשמאיר ומיכאל משלימים את התמונה עם הסנכרון המושלם של התופים והבס.
האלבום הזה, שנים חיכיתי לו עוד מהתקופה ההיא בה היינו מתאספים ומנגנים במעיין.
הוא כנראה היה צריך את הזמן בכדי למצוא את הצליל הנכון ובהקשבה לאלבום, הצליל הזה בהחלט כבר כאן.






לדף האמן בפייסבוק : "אייל בן המוריה" 
לאלבום התמונות המלא : לחץ כאן
צילום וידאו : זיו שחורי, יובל ביטון, שילה וינוגרד.