יום שישי, 21 ביוני 2019

Singles Beat #2



נעה סגל - בחגים
טעיתי, קניתי כרטיס להופעת איחוד שמתרחשת פעם בעשור עם שני תאריכים, ולא שמתי לב שהתאריך שבחרתי, נופל על היום בו היא השיקה את אלבום הבכורה שלה.
אלבום אמיץ שחיכיתי לו הרבה זמן, המעבר של מתופף אל קדמת הבמה הוא צעד לא פשוט וסגל הצטרפה לשורה של אמיצים שעשו אותו.
בחצי העשור האחרון היא מנגנת במקביל במספר הרכבים, בז'אנרים שונים ואת כולם אני אוהב.
ואלבום הבכורה שלה שלב הומור "בולבולים" לצד רצינות תהומית "התפקחות".
"בחגים הסכין חותכת בבשר" - הסטטיסטיקה מספרת שבחגים אנשים מקבלים החלטות חשובות, אישיות (פרידות בעיקר) ומקצועיות.
וסגל כמו "הסכין" חותכת בטקסט שחושף את הקושי.
ובסוף הקליפ בפריים האחרון, העיניים שלכם יבריקו אבל משמחה והכי טובה שיש.
"הייתי עושה את זה שוב, הכל אותו דבר/אחרת לגמרי" היא שרה באלבום הקודם, והפעם
- היא זו שטועה.
כי לא "אותו דבר/אחרת לגמרי"
היא עושה את זה הרבה יותר טוב.

בראשון הקרוב היא משיקה אלבום בלבונטין.


יואל שמש - חזרתי 
אחרי ש"תפסו אותו" גונב ברצועה עם קליפ וינטאג'
ומקצב מדבק וטקסט קצר אבל מאוד ביקורתי.
הוא חוזר לשמש, לרוץ, לשמוע צחוק בסינגל מרגש למילים של תום יוגב
וגם פה מקצב ההקשות על הקלידים ומחיאות הכף האופטמיות יגרמו לך לחייך, אבל ההפתעה היותר מרגשת היא שיתוף הפעולה עם מיה יוהאנה, הנס הפרטי שלה והחזרה למוסיקה אחרי החלמה ארוכה מוסיפה לטקסט משמעות חזקה עוד יותר.
היא תתארח במופע ההשקה הצפוני בפאבלה ב27/06 יומיים לאחר מכן הוא צולל להשקה ירושלמי בצהובה וב10/07 - השקה במועדון האזור בתל אביב.



גילי פורטל - the problems aren't us. 

אחרי שאמרה בעבר בקליפ המדברי happiness
שאין לנו את הכח לשלוט בהכל  ושאנחנו אף פעם לא עוצרים ומתרכזים ברגע, אלא רק רודפים ורודפים ורודפים אחרי האושר, בסינגל החדש שלה the problems aren't us , היא חוזרת בקליפ מעורר השראה שגם זוכה בפרסים בתחרויות בעולם.
היא אומרת ש
"מגיל צעיר, אמי נהגה לומר לי, "האדם אינו הבעיה; הבעיה היא הבעיה".
במשך זמן רב לא הבנתי עד הסוף את משמעות המשפט הזה.
רק בשנים האחרונות, הייתי מסוגלת לתרגל אותו בעקבות התמודדות עם מצבים בריאותיים קשים. זה מה שנתן לי השראה לכתוב את השיר
מדובר ביכולת להפריד את הזהות שלנו מן הבעיות ולהפחית את השפעתן על חיינו. זה מאפשר לפתוח מרחב בחירה חדש." 

מחר בערב (מוצ"ש), היא משיקה את הסינגל בלבונטין


שוהם טפיארו - משחרר אותך

אחרי e.p עצמאי והשתתפות בסינתיסייזר (תוכנית האקסלייטור) טפיארו מוציאה סינגל בכורה בשם "משחרר אותך" , יש במוסיקה שלה משהו מסקרן השילוב בין הילדות בקיבוץ למוסיקה הערבית שאבא שלה היה שומע בבית הובילו אותה לחיבורים מעניינים של דאנס/טכנו עם הקול המיוחד שלה והטקסטים שמספרים סיפור שלם בכל פעם מנקודת מבט של דמות אחרת, אם ב"תברח" זו נקודת המבט של הבחורה שיוצאת לפגוש אנשים חדשים עד שהוא יחזור "במוקדם או במאוחר". הפעם, זה הוא שמשחרר אותה ולא בא לו לברוח, גם אם זה "סוף העולם"
כשראיתי אותה בהופעה בסינתיסייזר בפעם הראשונה נפל לי האסימון, היא כמו שילוב של מזי כהן ודקלה, ומאוד קל להתאהב בה כשהיא על הבמה.


הקולות הצפים - יש מפתח 

השבוע כשלאון פלדמן השמיע את הרצועה הזו ברדיו, הוא אמר שאודי רז "הוא היחיד שעדיין לגיטימי שילך עם צמה קטנה מאחורה וזה לא יראה מוזר" , גם הסוזאפון שעוטף אותו ב"מארש דונדורמה" נראה כמו טבעי שמחובר לו לגוף, יש אפילו ילד אחד ששאל "איך הוא הולך לישון?".
כמו במארש, גם פה, הכתיבה ההומוריסטית שלו שמתחילה בקומוניקט ונמשכת לרצועה  עם כלי הנגינה הלא תמיד שגרתיים ובנאליים (כמו צרור מפתחות במקרה הזה) גורמים למאזין לזוז עם הקצב
כשלצידו האיש והקול הרדיופוני יואב יפת , ליליה בטרמן וענבר הימן ובזמן שהם תוהים מה תפקידו של המפתח האחד הזה, לחצתי play והתאומים שלי בני ה 5 ששמעו אותו בפעם הראשונה התחילו לקפץ ולרקוד וזה כבר אומר בעצם הכל.





יום שבת, 15 ביוני 2019

סמטת השודדים


הפעם הראשונה שראיתי את אלישע בנאי על במה היתה לפני יותר מעשור, כשהיה נטול קעקועים ומשינה העלו אותו בהפתעה להתארח ולנגן באחד השירים, כבר אז הוא עלה וניגן עם פאסון, אבל מי שעמד קרוב יכול היה להבחין בהתרגשות של ילד.
עשור מאוחר יותר, הוא הספיק לשחק בסדרות וסרטים, לבשל במסעדות ולהוציא אלבום שני עם השודדים. 

"היום, השמיים בצבע אפור אני מאושר
יושב על ספה שקניתי לבד
כשהיה לי כסף
הייתי טבח בישלתי טוב
לא נשמתי
רציתי לכתוב...

רוצה להרגיש שוב כמו ילד"


כבר לא ילד, גבר, ש"אולי הפסיק לפחד"
בפברואר הקודם הוא ביטל את ההופעה בפאב הפרה (לא רחוק מאותו החוף באכזיב) בסטטוס הכי כנה וחותך.


"המופע נאלץ להדחות ,אני יכול לרשום שזה בגלל עניינים טכניים ושיט, אבל בראסמי לא קנו מספיק כרטיסים ואין מה לנסוע לצפון.. מתבאס ? כן מאוד, פעם ראשונה שזה קורה לי והאגו עמוק בקרקעית"

הוא אומר להתראות לעולם הישן "אולי זה זמן לתיקונים" והגוף והאגו שכבר נשבר מתחיל להתאחות, מפסיק לרצות את מי שרוצה להיות מסביבו, בפוסטים בדף האישי שלו אלישע משתף וחושף את התהיות והמחשבות על החיים (אם במסיבת רווקים שאליה נקלע וכולם שם רק רודפים אחרי החומריות) והאומנות.
ובמקביל לעבודה על אלבום השודדים, הוא גם שחרר סינגלים מפרוייקט "מרקו פולו" של אלדר ברנטמן (אלדי) ושלו כי זה מה שמרגיש לו נכון.
גם שם הם שני גברים שלא מפחדים לדבר על רגשות. 


הוא זורק הכל למים ושוטף את כל הדאגות, כי מסתבר שאולי שכח כמה חלומות.
 ועכשיו, הוא רוצה לחיות ומתחיל שוב להגשים אותם, אם בדואט עם גידי גוב ב"גיבורה" או האירוח המתוכנן של השודדים בהופעה של סלאש בארץ ביולי הקרוב. 

הם עולים על הבמה בבארבי, חבורת שודדים לבושים בג'קטים מחוייטים כמו לבשו סיפור כיסוי.
מתחילים עם "כשהכל נשרף" ומשכנעים אתכם שיותר קל לעצום את העיניים.
משם הם עברו ל"לישון" כמו משלים אתכם שהכל בסדר, ובשלישית יגייסו את אינשטיין והנוסטלגיה לצידם.
ואז, ברצועה הרביעית, תגלו שהם כבר שדדו אתכם ואתם שלהם... 
ומשם זה רק הלך והתגבר (עם הופעה חד פעמית ובלתי נשכחת של גלעד כהנא שהתארח)

כשבהדרן הם כבר בחום של סן דייגו בלי ג'קטים ואלישע עטור הקעקועים גם בלי החולצה והקהל קופץ באוויר ורוקד איתם. 

ולמרות החזות המרדנית, הוא בסך הכל רוצה שתאהבו אותו, בגלל זה הוא כותב שירים. 
ואי אפשר שלא כשהוא ביחד על הבמה עם השודדים.



ביום שלישי הקרוב 18/06 הם שודדים בהשקה דרומית. 



יום שבת, 1 ביוני 2019

האלקטרו מזרח תיכון של לירון בן שמעון



מי שמכיר את 2 האלבומים הקודמים שלה ויקשיב לרצועת האינטרו "נקודה" שפותחת את האלבום השלישי, יחייך.
מאחרי הרצועה האינסטרומנטלית הקצרה, מסתתר בעצם הסיפור השלם אחרי המוסיקה שלה.

הרצועה שתבוא מיד אחריו, "לחזור" ושנושאת את שם האלבום, כמו מהווה תחנת מעבר שמחברת את 2 האלבומים הקודמים ומובילה את המאזין אל הוייב של האלבום החדש.
 טקסט שמזכיר את "כשנאבד את המילים" ו"כל החלומות בעולם" אבל הפעם, את הגיטרות
מחליפים כלי נגינה ומקצב אורינטליים.


היא גדלה בבית מרוקאי ששמעו בו שירי ארץ ישראל ובגיל העשרה היו אלה אביב גפן והמכשפות בפסקול התקופה.
ואז הגיעה אהובה עוזרי ו"בית" היא גם הספיקה לארח אותה בהופעה.
כשנפגשנו כקהל מחוץ להופעה בתמונע, ודברנו מוסיקה : "ביטון אתה בכלל השתכנזת בכל מה שקשור למוסיקה" היא זרקה לי והתחלנו לצחוק.
והתפנית שחלה אצלה, לא רק באלבום.
היא כותבת המון, בעיקר לפופ ים תיכוני, ויש שירים שאתם שרים בנסיעה עם הרדיו ולא יודעים שהמילים, הם בעצם שלה.

ו"עולם", מדברת בדיוק על המודע והתת מודע
והמקום שכל אחד מגיע אליו.


במופע ההשקה היא תארח את אריק סיני שלשירים שלו הקשיבה כשהיתה ילדה (שירי ארץישראל)
ואת שיר לוי שהמנעד שלו מרגש גם את מי שלא חובב את הז'אנר , והיא לא שוכחת גם את אהובה עוזרי ובזמן שהיא תבצע את "בית" יוקרן ברקע הקליפ מהוופעה והנגינה של אהובה תשתלב ברקע


כשקוטנר השמיע אותה, הוא אמר :
"הנה עוד אחת שעושה את זה כבר כמה שנים, לטעמי למרות שהיא ממש ממש טובה, היא עדיין לא זכתה למקום הראוי לה. קוראים לה לירון בן שמעון."

ועכשיו, זה הקילומטר שלה אל הזריחה
בזמן שמהדורות החדשות בוערות והולכים שוב לבחירות
בן שמעון משיקה אלבום ומחברת ישן עם חדש אלקטרוני עם אוריינטלי וגיטרות רוק כמו מנסה לאחד ולחבר מחדש בצלילים את המזרח התיכון.