יום חמישי, 27 בנובמבר 2014

תמי ענבר - אין מקום רחוק



מאת: גיא טנא

כאשר תמי ענבר ניסתה להתמודד עם מקרה מוות במשפחה באפיק יצירתי, היא הלכה רחוק. היא הלכה רחוק בבחירת המפיק המוסיקלי, רן שם טוב איש "איזבו" אשר מביא סאונד שאין דומה לו במוסיקה הישראלית. היא הלכה רחוק גם באופי הטקסטים שלה, עמוקים, חושניים, לעיתים אניגמטיים וכמעט תמיד שירתיים באופיים (לאה גולדברג ב"אף אחד" וב"כחול", אלתרמן ב"סערתי", וולך ב"מה שבא" וכן הלאה).

ועם זאת, בחרה ענבר לקרוא לאלבומה "אין מקום רחוק". אין ספק שהאינטימיות וההליכה פנימה, אל תוך הנפש, אל תוך הרגש, אל תוך האמת, חשובה לענבר והיא מתמידה ומקפידה ליצור את התחושה ששום אמת פנימית לא חסינה בפני היצירה שלה והכל ניתן לביטוי מילולי ותרגום מוסיקלי. בשיר הנושא הממוקם לפני סיום האלבום, נשמעת ענבר כואבת ונעה במטוטלת רגשית שאין לה אחרית אבל הרצון הוא בריפוי, בהתחדשות, והאופטימיות הזו מציפה את האלבום הזה, הנוטה לכובד ראש, אל פני התקשורתיות והחיבור הבלתי אמצעי עם המאזין.




כאשר רן שם טוב מנגן בצ'לו, ויולה, בס, תופים וגיטרות ואחראי על העיבוד ההפקה המוסיקלית והמיקס, אין פלא ש"אף אחד" הפותח את האלבום נשמע הזוי ולקוח מרקיע היהלומים של האוריינט הרומנטי שאהוב כל כך על שם טוב. האם סיוט או חלום הוא זה ש"בא בלילות בא בימים" אל ענבר לא אדע, אך כמי שאיבד את אביו כעת חיה לפני שנתיים, נדמה לי שהתחושה המנותקת מחד והתנועתית עד אין קץ שמבטאת ענבר כאן וב"סערתי" מוכרת לי היטב.

ב"כחול", יחד עם מעורבות של מוסיקאים מוכשרים כמו רונן שפירא (שהוציא לא מזמן עם בן זוגה של ענבר, מיכה שטרית ועם המשורר מירון איזקסון אלבום מאתגר), גידי רז, חיים לרוז ופטריק סבג, נשמע חזרה לרוק בסיסי יותר אבל עדיין- עם הנופך המיוחד והלא מתחנף של זמרת שיודעת מיהי ומה היא מבקשת להעביר – על כל הסתירות שבה ושורות כמו "חצו אותי ספינות עכשיו אתה בא אתה בא" שמיטיבות לבטא תקופה סוערת ודרמטית. אולי כתגובה, מרשימה מאד ענבר ב"הנה אני באה", שיר בן שתי שורות: "הנה הנה אני באה/ רק שזה לא ייפול עלי", שבעיבוד מסוייט של שם טוב, שפירא, רז וענבר עצמה הופך לרצועה עוצמתית שאת מקור כוחה המדוייק מעט קשה לבודד ומאד קשה להחמיץ. כאוס מלא רגש ועיוותים הולך ומצטבר כאן לקראת חור שחור של רגש ואומץ.


ב"מה שבא" מתארח מיכה שטרית, ווקאליסט מופלא כתמיד. שם טוב כולל את הסינטים ומכונת התופים של גידי רז ומכניס ממד קליל ושובבי יותר באחד השירים (יחד עם "בוקר בוקר" הביטלסי) האופטימיים והנעימים יותר באלבום.

"אין מקום רחוק" הוא אלבום בוטיק שנשען על סאונד שמשלב קיפאון ונקודת רתיחה, כאב חד ואופטימיות שנדמית לעיתים בלתי מוצדקת ולא מפוענחת. השירה של תמי ענבר על הבגרות הרגשית הנובטת ממנה יחד עם הסאונד השולט והבלתי מתפשר של רן שם טוב מרכיבים כאן אלבום לא פשוט אבל עמוק ומרתק.