יום ראשון, 20 בינואר 2019

ערב חתיכים חד פעמי


למזלי גיליתי אותם רק באלבום השני כשגדי לבנה ניגן אותם ב88fm, וככה לא הייתי צריך לחכות שיצא אלבום נוסף.
הטקסטים הנועזים, השנונים חצופים והחותכים של איה זהבי פייגלין,  עם הגיטרות/בס/תופים של גילי נמרוד והוד, בלי סימפולים.
העידו שנכון לאותה התקופה
אין פה עוד דבר כזה".
פרוייקט הקליפים הגאוני שלהם רק גרם לי לאהוב אותם יותר ויותר בכל פעם כששחררו אחד חדש.



ב 19 לאוקטובר סטטוס אחד בלי פירוט שעלה בדף האמן של ההרכב, הקפיץ את הקהל שלהם על הרגליים.
אחרי טיזינג קצר אותו הקהל (ואני ביניהם) רץ לאפליקצית הבארבי הקרובה במכשירו לרכוש כרטיס


הם עולים אל הבמה ופותחים עם "מתישהו" והקהל כבר עף באוויר, וממשיך לשיר איתם רצועה אחרי רצועה.
בלי יותר מדי דיבורים בין השירים  ("לא הופענו הרבה זמן אז נדבר אחר כך.." היא אומרת והקהל צוחק)
כשהביצוע שלהם ל"למה לי לקחת ללב" חישמל את הבארבי, לי רצה שורה בראש
 "תן לעצמך.. בגיל 42 לקפוץ בהופעה בבארבי ולהנות" והקאץ' עם שורה מתוך "take me out" בסופו גרם לי לחייך עוד יותר.


 

הם מאטים לרגע קצר פעם אחת ב"יום שלישי"
 שלא נכנס לשום אלבום, ואז חוזרים להדביק את דוושת הפאנק לרצפה ולדהור שוב עם הקהל קדימה.

"קצת היה לי מוזר עם זה" איה אומרת
"הרי אנחנו לא מתאחדים או מוציאים סינגל/אלבום, אז הרמתי טלפון ליהודה עדר שהוא חלק חשוב במהות של הלהקה, התשובה שלו היתה..."
- "אההמ" מלווה בשתיקה חכמה "את עוד תביני"..

ובאותו הרגע על הבמה היא הבינה.
הרכב של 3 חתיכים ומלכה אחת, שנהנים לנגן לצרוח לשיר, לצחוק בין השירים על הבמה ולהדביק את הקהל שיצטרף אליהם כבר מהשיר הראשון.

 "אנשים הם עם מוזר ,מתלבשים חם ומדברים קר", היא כתבה פעם.
אתמול בבארבי הקהל נכנס הוריד שכבות שר קפץ "דיבר חם" והחזיר להם אהבה.
והערב הם פרסמו בדף האמן סטטוס
"נתראה בעוד 6 שנים..".

ואני אומר, בסדר אל תוציאו עוד אלבום
אבל בואו נתפשר על אחת לשנתיים ?
בכל זאת "רוצה למות" ו"הכל בסדר" לא היו בליינאפ "ולפעמים צריך גם לעשות דברים שאתה אוהב כי
אתה פשוט אוהב לעשות אותם".😉