יום שישי, 7 בפברואר 2014

ירונה כספי - ממאפיה של אישה אחת לטריו.



היא מחלוצות הרוק הנשי הישראלי, לא אני לא מגזים.
אנחנו בני אותו הדור שהאזין לפרוגרסיב ה"גל החדש" וגארנג', רק שהיא בגיל 17 כבר הספיקה להופיע כמוסיקאית בסרט החשוב שנעשה כאן לפני 20 שנה "בעניין הבאסים" ששודר בערוץ 1(הערוץ היחיד שהיה אז קיים).
סרט המציג מוסיקאים בתחילת הדרך 
שלימים יהפכו להרכבים משמעותיים ברוק הישראלי.(איפה הילד,כנסיית השכל, כרמלה גרוס וגנר ,נושאי המגבעת וזקני צפת) 

כבר אז באותו הראיון היא חושפת את נשמתה כשהיא שרה שיר עם טקסט לא פשוט על אבא שלה בזמן שהיא מנגנת על גיטרת באס ומספרת שאחרי שהמורים ומסגרות החינוך לא קיבלו את זה שהיא כותבת שירים במקום ללמוד, היא "לוקחת החלטה" עוזבת את בית הספר ומתעסקת במוסיקה.
בעקבות אותה ההחלטה היא מתחילה ללמוד לנגן באס אצל ערן צור ומקימה את להקת "גוונים כהים" שאף הוציאה אלבום אחד ב95.

ב2001 - נדמה היה שאלבום סולו הבכורה שלה אוטוטו באוויר בהחלטה אמיצה נוספת היא גונזת  אותו, שלוש שנים מאוחר יותר היא משחררת סינגל ראשון "אתה הוא האיש החדש" לחן שלה לטקסט של וולט וויטמן וב 2005 האלבום
 "תני לשתיקה לבעור" יוצא לאוויר.





2008 - באלבומה השני "הירקון 51"(כתובת המגורים שלה בילדותה) היא חושפת את עצמה שוב ושוב בטקסטים האישיים שלה לצד הדיסטורשיין,קלידים והבאס



2010 - כשהיא מוציאה את אלבומה השלישי "אגו" היא לא מתפשרת, ממשיכה עם האמת המוסיקלית שלה כמו שהיא רוצה בלי להתמסחר  בדיוק כמו שהיא שרה ברצועה החמישית "חייבת שיר"

"חייבת שיר שיעיר אותי חייבת שיר שיאיר אותי
מ ה מ ה שיממון
חייבת שיר שיוציא אותי
לחופשי"

לצד אלבומי הסולו שלה לאורך השנים כספי כתבה מוסיקה להצגות והשתתפה בעשרות פרויקטים ושיתופי פעולה עם מוסיקאים ומשוררים מה שהוביל בצורה הטבעית לאלבום "מאפיה של אישה אחת" שבניגוד לאלבומים הקודמים בהם הטקסטים שלה היוו את רוב המשקל באלבום, כאן היא בחרה מתוך 12 הרצועות באלבום 11 מהטקסטים של משוררים מהארץ ומהעולם והלחינה אותם.



היא לא נוסעת בהאמר לטיול שורשים במספרה, כשהיא מחזיקה גיטרה ביד אם זו בס או חשמלית על הבמה,הלב שלך לאט לאט יתאים את דפיקות הלב שלו למקצב.

לקראת האלבום החדש שבדרך היא חוברת לאסף פקר וניק קינסברונר וביחד הם חורשים את הארץ בהופעות החיות והבועטות שלהם שמחזירות אותי לימי הופעות הרוק המשובחות של גיל העשרה שלי, בכל פעם שהם מופיעים בלבונטין אני משתדל להיות שם.

אם הילדות שלכם התחילה בסוף שנות ה80 ולאורך שנות ה-90 התנגן לכם בבית ה"גל החדש" ומוסיקת גארנג' - אתם חייבים את ההופעה הזו לעצמכם.