יום חמישי, 28 בפברואר 2019

Loren Noyman - win's the Battle piece by piece


"אתה מתגבר עלי כשאנחנו עדיין ביחד" מישהי פעם אמרה לי לפני שנים, היא צדקה.
נזכרתי במשפט הזה כשהקשבתי בפעם הראשונה לBattle war של לורן נוימן.
עברו 20 שנה מאז, אבל הצלילים של השיר עם בית מתוכו, הקפיצו לי פלאשבק מאותה התקופה.

I’m playing the game
Like you told me
Somebody’s laughing
In my face
I am worried

I’m waving my flag
Can you see me?
I’m breaking through these
Clouds of fog
Now I’m breathing

זה אלבום שנכתב תוך כדי פרידה ולאחריה.
ולורן (על שם "סופיה לורן") מצליחה ברצועה הזו  לתאר עם המילים שלה את הסיטואציה  כמו סצינה מסרט שבסיומה, הגיבורה גם מנצחת ומצליחה סוף סוף "לנשום"


המוסיקה, יש לה כח להקפיץ לך לחלל המודעות זכרונות ריחות, צלילים וצבעים.
ונוימן, מצליחה ביצירה שלה להפעיל את העקרון הזה גם הפוך. 

If you will go to the end
Of the blue blue side
Maybe you will find
What's always been
Left behind

אינטרפטציה רגשית שלה לכאב של מישהו אחר. ואן גוך, ליתר דיוק והשימוש שלו בצבע הכחול בציור Starry Night.
כמו זעקה משותפת של שניהם מתוך סיטואציה לא נוחה בה כל אחד מהם נמצא, הוא בצבעים והיא בטקסטים. 
ואז מגיע תומר ישעיהו עם ההפקה הכל כך מדוייקת ונפלאה, שאסף את הכל ביחד חיבר חלק לחלק, שלב אחרי שלב והרכיב תמונת פולק מרגשת, מבלי לאבד את ה"לורניות" היחודית שלה בסיפור  ושמתאימה לה בדיוק. 



ושאר הרצועות ב e.p ממשיכות להפתיע.
מחר בערב, מוצ"ש. 
היא משיקה אותו בבסקולה וישעיהו יגיע להתארח.

יום שישי, 22 בפברואר 2019

צד גימל - לא מפחדים מהמסך הכחול



בדיוק בשבוע בו קרן פלס מצהירה בפרסומת ברדיו שהיא משתמשת בקרם שמומחים רקחו במיוחד לטובת הנושא, והיא לא פחות ולא יותר "מסננת" את האור הכחול !
צד ג' משחררים סינגל חדש בו הם מצהירים בתגובה שהם "לא מפחדים מהמסך הכחול !"
כשמצב הכוננות עולה ל " DEFCON4" והמסך הופך לשחור , גיל גובר והחבורה שלצידו מוציאים כלים מתחילים לנגן ומתמודדים עם המצב.

אבל הם לא באמת גיבורי על אז הם "מתרגלים לדיסוננס" וצריכים את העזרה שלכם ופתחו הדסטארט לטובת הנושא.

תלחצו play , תקשיבו לשיר, נתערב שלאחר מכן תכנסו בעצמכם להדסטארט ?



יום חמישי, 21 בפברואר 2019

שי סול - השמיים שלה מספרים אהבה


"הכי קל וכיף זה לצלם סלפי עם חיוך גדול עם אחלה זווית של שמש, לשדר שהכל מושלם...להודות בטעות זה פחות כייף.... אני כותבת הכל בשירים, בלי לתכנן האמת מסתתרת שם בין השורות"
היא כתבה בפוסט חושפני ביוני האחרון.

שנתיים אחרי אלבום הבכורה שלה, היא במקום אחר.
אחרי שנים של תהיות היא כבר לא מחפשת הגדרות, היא פשוט "מאמינה" (בדיוק כמוני וכמו נמרוד).

ובסינגל החדש שלה השמיים מספרים אהבה.
רצועה רכה, מרגשת, שמספרת במספר שורות בודדות את הכל, היא כבר לא צועקת בשירה שלה.
מלווה את עצמה בגיטרה ומכונת תופים מוסיפה שירה ומערבלת את הכל בתוך הלופר שלה שלבסוף שמחבר את הכל לרצועה שמשרה רוגע.

אפשר להבחין שהיא שלמה יותר עם עצמה ועם המוסיקה שלה, לקראת מופע הסולו המתקרב
היא כבר יודעת ש"אין מה לחפש רחוק, הכל נמצא פה".





דניאלה בוס - מתעורר רצון


דניאלה, האלבום הראשון שלה ליווה אותי במשך תקופה ארוכה במסע אישי ארוך.
סגירת מעגל היתה כשהילדים שלי ואני שרים בכל בוקר לגן את השירים מ"שקוף", הפרוייקט המוסיקלי של ברק פלדמן שהפיקה.

כשהסתיים הפרוייקט שאלתי כל הזמן באינבוקס
"אולי עכשיו, הגיע כבר הזמן לאלבום שני לא ?"
התשובה שלה תמיד היתה שהיא מפיקה פרוייקט אחר כרגע.
כשהיא שלחה לי לאינבוקס לינק ל "מתעורר רצון", חייכתי, הנה זה קורה.
המילים של עמוס עוז והלחן שלה.
הכרתי אותו בגלגול הראשון שלו כשביצעה אותו בהופעה חיה, מלא בדיסטורשנים, עם הזמן הוא קיבל טוויסט אלקטרוני שמשלב ביטים וכלי נגינה.

היא סיפרה לי שעמוס אהב את הביצוע לשיר
אבל הוא לא הספיק לשמוע את הביצוע הסופי והחדש, אני בטוח שהוא היה אוהב.
ואני מחייך כי מסתמן שהתעורר בה רצון להקליט אלבום חדש.

רק מה זה ציחֶה ? 

"גשם יורד על גבעות המדבר הריקות
גיר וצור וריח אבק הולך ונרטב אחרי קיץ ציחֶה
להיות לפני ידיעה
כמו הגבעות
כמו אבן על פי הירח
מונח דומם ובוטח באורך חיי המדף
מתעורר רצון להיות מה שהייתי לולי ידעתי מה שיָדוע"



יום רביעי, 20 בפברואר 2019

Lahis - ברלין, כרוניקה ידועה מראש של פרידה


אחרי e.p אקוסטי באנגלית היא משחררת סינגל אלקטרוני והפעם בעברית.

בחצי העשור האחרון היא גרה בברלין
יוצרת שם את המוסיקה שלה
זה לא עוד שיר על העיר,

"הו ברלין...
כשאני ואת נפרד
זה יכאב אך לא כמו שכואב
להיות בודד"

כי למרות החופש והשקט שיש שם ליצור
זו כרוניקה ידועה מראש של פרידה.

"קשה לאהוב במינוס מעלות.
אנחנו הדור של אורזי התיקים,
סותמים את החור במסטיקים. (מדחיקים)"

בעברי היתה לי הזדמנות כזו, לעזוב הכל ולהעתיק את החיים לעבודה מסודרת בחו"ל, ויתרתי עליה, זה צעד שדורש מהלך אמיץ.
ולהיס כבר הוכיחה שיש לה Bravery בעבר
חושפת את הקור שבמרחק ובצעד אמיץ נוסף אבל בהחלט משובח, משנה כיוון מוסיקלי ועושה מעבר חד לאלקטרוני לקראת אי.פי אלקטרוני שיצא באנגלית.



יום שלישי, 19 בפברואר 2019

אלון ברק ונועם פנחסוב - הופכים את הקושי לקל יותר


כשכתבתי על המוסיקה של אלון ברק בפעם הראשונה לפני 4 שנים, הוא הוציא סינגלים לקראת אלבום אקוסטי אינסטרומנטלי בן 11 רצועות שהושמעו בתחנות רדיו בארה"ב ואוסטרליה.

מאז הוא הספיק להניח את האקוסטית בצד להתמקד בעבודה כמפיק מוסיקלי לאחרים ולהצגות תיאטרון, לגדל ראסטות ולעבור מאינסטרומנטלי לאלקטרו-רוק וטקסטים שהוא כותב, בפרוייקט בו הוא משתף פעולה עם מוסיקאים נוספים.

בסינגל הראשון הוא מארח את נועם פנחסוב (שבעצמו יוציא אלבום חמישי בקרוב) וביחד שניהם מתרחקים מהמגרש הביתי הקלאסי שלהם ומתקרבים לאלקטרוני בטקסט שנכתב על ידי שניהם.

'תירי בי" - כשאתה מרגיש שנתת את המקסימום במערכת היחסים ואין לך כבר את הכח לתת יותר.
אבל במקום לבוא עם דרמה וכלי מיתר הם באים מהכיוון ההפוך ועוטפים את המילים הלא קלות באלקטרוניקה מקפיצה ושמחה שגורמת לקושי להשמע טוב יותר.



Sharon Gesthalter - Looking For a Witness



לפני 6 שנים בערך, נפגשנו כקהל בהופעה של רועי דהן שהפיק את אלבומה הראשון, דיברנו על מוסיקה והיא סיפרה שמוציאה אלבום בקרוב
כשקיבלתי אותו חצי שנה מאוחר יותר, הוא הגיע בעטיפה מעוצבת ברכות וגם הצלילים שבקעו ממנה הצהירו "רוך תהומי", ולמרות שהוא אלבום נפלא, היא לא ממש דחפה אותו קדימה.
5 וחצי שנים אחרי, נמאס לה מסמולטוק "תשעים שנים לחיות, ויש כל כך הרבה שיחות קטנות"
והפעם בניגוד לאלבום הקודם היא כן רוצה ומחפשת את ה"עד" שישמע אותה ויהיה נוכח.
ויאיר רובין שמפיק את האלבום לוקח אותה בדיוק למקום הנכון..
Witness היא אומרת, זה מצב שנובע מבידוד ובדידות .. הוא כמו זעקה..
והלמות התופים בתחילת הרצועה, עם הקול שלה שכמו עבר תהליך והוא פתוח מודע ובוגר יותר, מגלה שמשהו השתנה פה בתפיסה והכינורות צ'לו עם המקצב המתגבר שנותן תחושה ש"אוזל הזמן"
יגרום לך לצעוק "גסטהלטר ! הנה אני פה ...מוכן להעיד שהסינגל הזה מעולה".




יום שבת, 16 בפברואר 2019

When a Bear hits a Hammer aginst the odds


הכרתי את דב המפוחית בפעם הראשונה לפני חצי עשור כשהגעתי להופעה של ברנרד אליסון.
ה Blues Rebels ארחו את ברנרד וחשפו אותי לסצנת בלוז אחרת ושלא הכרתי.
מסתבר שכבר לפני הרבה שנים, המר היה הראשון שהקליט בארץ אלבום בלוז באנגלית.
כמו לכל מוסיקאי שהוא לא בחמישיית המיינסטרים גם להמר היה day job  - עד לא מזמן במאי מוערך
ברשות השידור. 
A change is due, I need something new" 
Time for a brand new song 
Stop reading the news, get back to the Blue  Before anyone sees that I'm gone

הוא פותח עם רצועת בלוז במקצב ניו-אורלינס
שמח, אבל הטקסט חושף ומספר את האמת הפחות נעימה והקשה, על המסע שלו עם המוסיקה שנמשך שנים ושבעצם אף פעם לא נגמר, לצד החיים עצמם.

But it never waits for no-one "
You got a lifetime of being old, just moment of being young 

את עיצוב העטיפה עשתה טל פוגל, מוסיקאית ויוצרת בעצמה, לפני עיצוב העטיפה הקשיבה לשיר התחברה לטקסט ולצלילים, אפשר לראות את זה בניו-אנסים הקטנים ובירידה לפרטים. 
אותו הדבר גם עם הקליפ שהופקד בידי שרית קליינמן גיבורת גיטרה בעצמה.  

הבחירה של המר לעטוף את הסינגל הראשון באלבום הקרוב בעטיפה שיצרו אנשי מקצוע שהם מוסיקאים בעצמם, רק הגבירה את האפקט ומקרבת את הצופה לטקסט ולצלילים של השיר

והוא, עוזב את הנקודה הנוכחית, מפסיק "להתלונן" שולף את המפוחית שלו ומנגן מעומק ה Bluesoul שלו ושולח סנונית ראשונה מאלבום הסולו המתקרב ישירות אל הלב.



יום שבת, 9 בפברואר 2019

NAAMA - Keeps her head up with her walk of freedom


היא לא מפסיקה להפתיע.
כתבתי בעבר שבכל פעם שמתפתח דיון ועולה השאלה אם ללכת לתכנית ראליטי מוסיקה או לא, אני תמיד נותן את הדוגמא שלה ל "למה כן".
8 שנים אחרי , כשאלבום בכורה בעברית וe.p באנגלית ברשותה, היא בוחרת להשתתף שוב בריאלטי מוסיקה, והפעם המטרה חשיפה בינלאומית. (למרות שרצועות מה e.p כבר מתנגנות בעולם)

פרפקציוניסטית
בכל הופעה שלה גם אם מדובר במועדון הופעות קטן היא משקיעה בעיצוב במה ואאוטפיט שלרוב נתפר במיוחד בשבילה ולא רק בהופעות, הקליפים שלה מושקעים ועתירי לוקיישנים וארט


לצילומים של SHINE היא נסעה לפנות בוקר עם צוות שלם בשיא הקיץ, לצלם קליפ זריחה בים המלח.
אפילו בביצוע הספונטני שלה ושל יהל ל one dance של דרייק בחניון , נדמה כאילו הריוורב הטבעי במקום התאים את עצמו במיוחד בשבילה.

keep's her head up

"כשסיפרנו לחברים שאנחנו רוצים לעשות "מועדון התיאטרון", הם חשבו שהשתגענו וגם אנחנו הרגשנו ככה לרגע". היא סיפרה בהופעה,  החשיפה בתכנית הריאלטי האחרונה בשילוב השיר החדש בו היא מארחת את גיא ויהל שיצא בשבוע קודם לכן , מילאו את מועדון התיאטרון בקהל מכל הגילאים שהחזיר לה טון אהבה
(התור להגיד לה שלום אחרי ההופעה הרגיש כמו קהל שבא לחבק כלה).


רגע לפני שאסתר רדא עולה להתארח, נעמה תספר על ההכרות שלהן ב"לוסיל קרו" , בימים שלפני שאסתר הפכה לאייקון גרוב מקומי ותחמיא לה , רדא כמובן לא נשארה חייבת והחזירה לה במחמאות וחיבוק גדול בחזרה.
והביצוע המשותף שלהן של הפוג'יז לא השאיר אדם אחד לשבת בקהל.
כשגיא מנטש עולה לבמה עם מקל הליכה ("זה לא טרנד חדש שאני מתחיל אני פשוט אחרי ניתוח") היא  מזכירה לו שבדיוק לפני 5 שנים הוא החזיק מקל אחר על אותה הבמה, מוט החופה של יהל ושלה.
הם מבצעים ביחד את השיר והקהל מרים את ראשו, רוקד וקופץ גבוה.

אירופה ? הצחקתם אותה, היא מכוונת הרבה יותר גבוה, בהפקות מושקעות מלאות בלוקיישנים לא שגרתיים עם טקסטים חזקים ועיבודים שמחברים ביחד היפהופ וגיטרות רוק לגרוב ווייב מדוייק שלא יורד מהפקות בינלאומיות.
לכו לראות אותה בהופעות בארץ כל עוד היא פה,  כי כמו שזה נראה כרגע, בקרוב היא תכבוש במות ופסטיבלים בחו"ל.