שביל הלבנים הצהובות וגעגוע

צהריים, נסיעה שגרתית ודווח אחד על פקק בגלל תאונה שמעורב בה אופנוע שוב גורמת לי להתכווץ ושוב עולים זכרונות מהעבר ותחושת פספוס אחת גדולה, התחושות האלה ישלימו את עצמן לתמונה מלאה לקראת סוף היום.
אחרי יום מתיש מתיישב מול הטלויזיה, האח הגדול ומשימת הלבנים הצהובות ואז זה מכה בי שנית. 


1993
בין בחינות הבגרות וכל הגיבושים לצה"ל מצאנו את הזמן לאהבה למוסיקה
מישהו זרק הערה שהדיסק של פינק פלויד THE DARK SIDE OF THE MOON , הוא בעצם מעין פס קול של הסרט "הקוסם מארץ עוץ"
ואם שמים את שניהם ביחד, זו חוויה מוסיקלית שאסור לפספס 
אחרי ויכוחים, הסתלבטיות והתערבויות חסרות משמעות, התכנסנו כפיר, יריב, גדעון ואני אצל כפיר ששלף את הוידאו "סבא" ואת הדיסק ולחץ פלאיי בדיוק אחרי השאגה השלישית.
כשהגיע הרגע שג'ודי גארלנד נעמדה בשמלה כחולה מול המכשפה מהמערב בשמלה השחורה רוג'ר ווטרס שר בשאלה

"? Black and blue and who knows which is witch and who is who"  
איפה שהוא ידענו כולנו שלרגע הזה עוד נתגעגע...


חמש עשרה שנים מאוחר יותר הקשר בין ארבעתנו מכורח הנסיבות והמרחק הלך ודעך.
גדעון מצא את שביל הלבנים הצהובות, הוא נהרג בתאונת אופנוע חודש לפני יום הולדת 33 ואנחנו נשארנו עם שאר השאלות הפתוחות כאן.

בסוף הערב, סרט מרגש על אוטיזם שהציג גם את הבעיה של שמירה על קשר עם הסביבה, הביא אותי למסקנה שבעצם כולנו אוטסטים כאן במובן מסויים, הקושי לשמור על קשר עם סביבת החברים שלאורך שנים ליוותה אותך והניתוק הפתאומי שנוצר, גורם לתחושה אחת גדולה של פספוס אחרי שקורה משהו נורא.
אל תתעצלו ואל תדחו את זה למחר, אם יש לכם חבר שלא ראיתם הרבה זמן, מישהו חשוב מהעבר תרימו את הנייד ותחייגו
 ב-5 דקות כל פער השנים נעלם.





(פורסם במקור במרץ 2011)

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה