יום ראשון, 19 במרץ 2017

נקמת הטרקטור - כשהלבונטין "עף למקום אחר"





כבר בדרך אל הבמה מחדר האמנים , כולל העמוד המסתיר, בללי מקבל חיבוק חם תרתי משמע מהקהל.
וכשהוא מתחמש בגיטרת הבס, הוא כבר עם חיוך של התרגשות על פניו.
"איזה קבלת פנים מדהימה" הוא אומר
ומיד מזהה בצידו השני של הבמה' את "הגרעין הקשה" של הקהל שהולך אחרי ההרכב להופעות פעם אחר פעם..

כשההופעה מתחילה בצלילי הג'ונגל פיתוח" דרך הויולה של גליה חי, אתה רק יכול לשער לעצמך איך זה הולך להמשך.
הקהל מיד קופץ ורוקד.
זה ימשיך לאדרנלין והאטרף בסוף דברי אליי מתחיל בעיקר כשהוא נגמר.
ואז, ברלין ובללי יכה עם גיטרת הבס על המצילה בחיוך במקביל.

Image may contain: 1 person, playing a musical instrument, guitar and concert


28 שנים לעפיפונים.
בללי יספר על עפיפונים ואיך עפו להם כבר 28 שנים הוא ירים את המים ויגיד "לחיים".

- "עד דלאידע"  מישהו יצעק מהקהל
"אבל נגמר"
- לא נגמר לא נגמר , הבחור בקפוצ'ון האדום יצעק בחזרה.
גליה חי תלחש לבללי משהו ואז הוא יגיד.
"אתה יודע מה, אני חורג מהרשימה", אתה מכיר את אבן עזרא "אל נורא עלילה" ? , אז לא זה (הקהל צוחק).
מהאלבום שלנו "מה לאהובי"שיצא משירי אבן עזרא, אני מקדיש לך את "שתה אחי"..
והקהל הרויח עוד שיר !

בסוף השיר בללי מבחין שהבחור כבר לא בקדמת הבמה, "איפה הוא ?"
- הוא לקח את זה טוב, הלך לשתות - חבר שלו יצעק בחזרה.

"עכשיו מתנתקת..." שלא יתנתק לי . (שוב הקהל צוחק) והבחור מגיע אל הבמה עם 2 צ'ייסרים של ויסקי, אחד בשבילו ואחד בשביל בללי.

לאחר מכן יגיע "אופניים וספר" שיחזיר את כולם אל נקודת המבט של המבוגר האחראי.




"אני לא נוהג לספר על שירים" אבל השיר הבא, נכתב לפני 25 שני בעקבות כתבה בעיתון שראיתי והוא סיפור אהבה בין חייל ישראלי לבחורה מדרום.
והם ינגנו את "היא".


ב"שקט" הם שוב יחזרו להשתולל ויהנו כמו להקת בני 17 שעכשיו סיימו לנגן ג'אם במקלט בפול דיסטורשן
והבחור עם הקפוצ'ון האדום יגיח שוב עם צ'ייסר של וויסקי ביד.
"בללי תעשה לי טרקטור" מישהי תצעק מהקהל והוא יצחק.


Image may contain: one or more people, people playing musical instruments, people on stage, night and concert


הדרן
הם חוזרים אל הבמה, והפעם זו גליה שתשיר. 
"בריאן אינו אמר על האלבום של וולווט אנדרגראונד שמי שקנה את האלבום הפך למוסיקאי". (שיצא בדיוק לפני 50 שנה)
ותבצע מתוכו את  All Tomorrow's Parties כשהויולה שלה  לוקחת אותו למקומות נפלאים וחדשים. 

מיד לאחריו יבוא "פרח קרח" וכמו מעבר חד אל הקצה השני, הם יסיימו את ההופעה עם "סליחות" עד שהגיטרות של בללי ולייבוביץ' יעלו עשן. 

הפעם האחרונה שראיתי אותם בהרכב חשמלי מלא, היתה כשהם השיקו את "נשאר רק לרוץ" 
(כן כן יודע, לא מבין איך) אז, בהשקה,  זה היה ערב מרגש, מעין חזרה של ההרכב לפעילות שדקה לפני ההופעה הודיעו על שחרור שליט
אם רציתם לראות אנשים מאושרים הייתם צריכים להיות שם באותו הערב.

ברביעי האחרון כשהגעתי ללבונטין, זו היתה "הופעת גארנג'" שנתפרה בול למידותיו של המקום
הטרקטורים גרמו לקהל "לעוף למקום אחר". 

אביב ברק חנך וחרך שם את סט ה BUZIN החדש שלו, אני רק מקווה שזה אומר שיהיו עוד הרבה הופעות כאלה. 



יום שישי, 3 במרץ 2017

רחל ירון - עושה לכם "ורבל קינט" והוא יוצא פראייר לידה





בעניים עצומות על חבל דק , היא מנסה לשמור על מרחק
והאלבום נפתח ברצועה מרגשת ומלאה בטקסט חושפני




- היא יודעת שלברוח זה לא פתרון, שיש כמה דרכים להסתתר, לעומת זאת יש גם כמה להשאר

"אין לי זמן הכל מתמלא בעשן" , כמו במרוץ אחרי הזמן
בגיל 21 היא מחזיקה בידה אלבום שהפיק עמית ארז, ואלונה נוף עצבה לה את עטיפת האלבום, 
כבר הספיקה להופיע בפסטיבלים נחשבים.
לחיצה על PLAY והצלחתי להבין איך הצליחה לשבור את תקרת הזכוכית הזו.

הרצועה השניה כבר קצבית יותר הנגנים שמפליאים לעשות באלבום, כאן גם יוסיפו מקצב במחיאות כף
קרן אן , כבר לא גרה כאן אבל בהחלט משפיעה מרחוק

ברצועה הרביעית, כמו גלגלי רכבת שמחוברים ומניעים קדימה, העליות והירידות של המקצב, אתה כבר מבין שזה אלבום שילך איתך תקופה ארוכה, במשך תקופה האזנתי לו בדרך הדיגיטלית
כשהגיע לידי ההארד קופי - האלבום קיבל תפנית חדה.

הרצועה מסתיימת במילים :
"כשראיתי אותך מרחוק 
  הבנתי שהגעתי הביתה
  אבל כמו חלום בלהות
  עלית למעלה"

לאחר המאבק העיקש עם הצלופן, כשפתחתי את האלבום הבחנתי בתמונה שלה עם הקדשה

שורה אחת שלכדה לי את העין, ונחמץ לי לשניה הלב,  כמו נורה חץ שטרף את המילים וכל הטקסטים קיבלו משמעות אחרת.

" האלבום מוקדש לאבא שלי שאותו לא זכיתי להכיר" 



לרגע אחד היה לי פלאשבק ל20 השניות האחרונות בסרט "החשוד המיידי" בהן תנועה אחת של ורבל קינט (קווין ספייסי)
טרפה את הקלפים והחזירה אותך לראות את הסרט שוב ושוב.

כי אז הבנתי ש"לחי אדומה" לא מדבר על אהבה נכזבת, אלא על שברון הלב הגדול של אמא שלה לאחר האובדן
ושגרת היום הכל כך אפורה (בכלל מגיעה לאמא שלה צל"ש , להיות במצב הזה עם תאומות ..לא קל)

לחי אדומה כמו מתחבר לי עם "נמרים" של רוני אלטר, שגם הנוכחות שלה מורגשת כאן
ומיכה הרשליקביץ שניגן עם אלטר, היום מנגן עם רחל בהופעות וללא ספק מוסיף עם הסאונד של המיתרים שלו וויב וערך מוסף.

ואז הגיע תורו של יהודה עמיחי באלבום.

היא מבצעת את המילים שלו כשברקע הדיסטורשן של ארז חותך בכדי שתרגיש את הגעגוע
בהופעה האחרונה שלה לחלוטין בצוזאמן , היא תקדיש אותו למיה, הבעלים של המקום, שבימים אלה נסגר ומשנה מקום והיה לה כמו בית.

"היה לנו הסכם" - מיה חזרה צועקת
ולאחר שרחל תסיים לבצע אותו, היא תתחיל לנגן אותו שוב  ותבצע אותו פעם נוספת.



ב"חדרים" וזר פרחים" הקצב שוב יורד, היא תשבה אתכם עם הטקסטים הכל כך אישיים שלה.
ואז, היא תבחר לסיים את האלבום שוב עם פול דיסטורשיין של ארז והלמות התופים של חזיזה, שניה לפני שהיא "נעלמת וסוגרת את הדלת" כשהיא צורחת "אין יציאה".






היא רק בתחילת הדרך, אלבום בכורה מרגש וחשוף שילך איתי תקופה ארוכה

ואחרי 2 השירים החדשים שנגנה בצוזאמן (א.אמדורסקי צפויה לך הפתעה)
אני ללא ספק מחכה כבר לבא אחריו.