יום רביעי, 10 ביולי 2019

Singels beat #03



עציון מאיר  - כל יום שעובר 

הכרתי את המוסיקה שלו כששיתף פעולה עם מיטל מיכאלי, וגם היה חבר בהרכב "דברים בעלמא".
לפני חצי שנה בערך, שמעתי את הביצוע שלו ל"אגרת הרמב"ן" (הרמבןןןן לא הרמבם 😉)
יש לטקסט הזה כל כך הרבה לחנים וביצועים.
אבל התזמון ששמעתי אותו בנסיעת בוקר מוקדמת
גרם לי להבין שיש בלחן ובביצוע הזה, משהו שונה.
הטקסטים שלו לא עוסקים רק בדת
ב"לא לקנא" הוא מדבר על הרצון להצליח ולא להשבר גם אם אתה מליון פעם מוותר.
בסינגל החדש שמדבר על מערכות יחסים הוא כותב "בואי נאהב לאט ונסלח מהר" בכדי להזכיר לעצמו ש"כל רגע שעובר לא חוזר" ושכדאי לוותר על הימים של שתיקה אחרי כל מריבה.
ביצוע מעודן לא עמוס דרמה וזה בהחלט עושה את העבודה ,כמו בעצם הוא זה שלוקח את הצעד הראשון ועם השיר מבקש סליחה.
ב10/07 הוא משיק אלבום בתיאטרון תמונע.
- אגב אם מישהו מ"חתונה ממבט ראשון" קורא את זה, יש לכם שיר לפסקול של העונה הבאה.

הערב בתמונע, הוא יארח את מיטל מיכאלי ואליה גבאי.


ספיר וולך  - בלדה לצפרדע 

אחרי הסינגל  הקודם שלה בו ספרה כל דבר בר היגיון, וטענה שאין ציפורים בהרצל כשכולה מספרים ובלי חיבוק וקליפ , היא חוזרת בסינגל חדש
בלדה לצפרדע.
וגם פה היא אומרת שאין נסיך אמיתי , בלי אגדות ובלי אהבות וסיפורי קלישאה גדולים, כי הנסיך בסוף חוזר להיות צפרדע וכמו הציפורים בהרצל , גם סופו להעלם.
כשנפגשנו אחרי ההופעה של נעה סגל בלבונטין ודיברנו על מוסיקה והחיים ואיך הכל מתחבר ביחד
הבנתי שיש לה עוד הרבה תובנות חכמות בדרך, מחכה כבר לסינגל השלישי.



חמי רודנר - הילד בבועה

ב"אחד אלוהים" הוא צעק "ועכשיו הם פתאום שואלים איך קרה שנפלו השמים" , והיום 2 עשורים אחרי, ב"וירוס יהומה" מסתבר שהם נפלו קרוב מדי , כי "כל אחד ואחד ואחד ואחד אלוהים אחר" שמסתתר אחרי מקלדת ויורה מילים יורקות אש.
בעמוד הפייסבוק שלו הוא כתב.
"כשהייתי ילד למדתי על עצמי שהמקום השמח שלי הוא לבד בעולם הדמיון. בחוץ, במגרש המשחקים, הייתי קטן, גמלוני וממהר לבכות. הדמיונות האלה הם הבועה שהגנה עלי מעולם שנראה עקום ומשוגע".
זה דור של ילדים שכבר שכחו מה זה קלאס,חממות תופסת ומחניים.
גיימרים שכל אחד ואחד מהם הוא מיני אלוהים שיורק אש ממקלדת ומכניס עוד ועוד ילדים לתוך בועה במקום לצאת החוצה למגרש המשחקים.

ורודנר מגיע עם טקסטים חזקים וחשובים
כשיובל בנאי wingman בסינגל הראשון
ובכר וקליינמן שכמו גיבורי על שפרשו נקראו לחזור ולשתף פעולה בסינגל השני, בהפקה של איתי צוק (Neverlander בעצמו) שכמו במרינדה שלו, רוקח פה אלקטרורוק משובח ומטלטל את המציאות  הוירטואלית וביחד הם גורמים למאזין להרים את הראש מהמסך ולהקשיב.



שמיע - דרך יפו 
כמו הילד של רודנר, גם הגר שמיע עוטפת את עצמה בבועה, כשהיא מסתגרת בחליפת אסטרונאוט בקליפ ורצועה שמתארת יציאה מהדירה החוצה
והליכה ברחוב כשהראש עמוס במחשבות קיומיות אחרי דכאון, בזמן שהעולם בחוץ מרגיש לא קשור לכלום ואטום וכולם נשמעים כמו מחוץ לאקווריום.
ותודה לרם אוריון ששם לה גיטרה ביד ולימד אותה לא לפחד ממנה כי הדיסטורשנים של רועי אבני עושים את העבודה, סינגל מתוך אלבום שגיליתי השבוע והוא הולך ומפתיע מרצועה לרצועה.




יום רביעי, 3 ביולי 2019

לאון פלדמן - כבר לא תופס צד.


בעבר הקשבתי ל"נפוליאון", ראיתי את הפיילוט וידאו שהרים לאוויר והאמת שהייתי בטוח שיתפתח לתכנית.
הקשבתי לספיישלים שערך אם בקצה או בקול הקמפוס.
כעסתי עליו במשך תקופה - אף פעם לא נפגשנו רשמית
(בטוח יצא לנו להיות באותו הקהל בהופעות).
אבל כשהתאגיד עלה לאוויר, היינו חלוקים בדעות וחלק מהתגובות שלו ושל שדרנים נוספים מתחנות אחרות בנושא פשוט עצבנו אותי.

את "צד ג" , התחלתי לשמוע רק שנה אחרי שעלתה לאוויר (וזה פספוס אדיר), בכל פעם כשהייתי חוזר מהופעות הייתי מזפזפ ברדיו בדרך הביתה והרצועות ששידר הצליחו לקבע אותי על התדר,
מאוחר יותר, הבמה שהוא נתן בתוכנית בלייב האקוסטי למוסיקאים שאני אוהב את המוסיקה שלהם, גרמה לי להפוך למאזין קבוע.

אז הבנתי, שמצאתי את התוכנית שתחזיר לי עוד זמן האזנה לרדיו כמו פעם, בסקאלה.
האנטרקציה שלו עם המאזינים, בפוסטים שלפני התכנית ובמהלכה, בכל ערב קבוצת מאזינים קבועה שהמספר שלה הלך וגדל, הפכה את התוכנית הזו למקום מפגש וירטואלי קבוע, קהילת מאזינים.
לא פעם מצאתי את עצמי דוחה את "המקלחת של סוף היום" לחצות, כי שמתי לב שצד ג' מתחילה בדיוק.

וזה היה שווה את זה, כי בעריכות שלו
הוא מצליח לחבר ישן עם חדש, פאנק עם רוק, היפהופ ופולק. לא כל אחד יכול לפתוח תוכנית עם רות דלורס וויס ונערות ריינס, משם להמשיך לחיים אוליאל וישי לוי עם שאנן סטריט, לסגור עם שלום גד
ושהכל יתחבר ביחד  תחת קונספט אחד ועוד ישמע חיבור טבעי והגיוני.

לפני שבוע התכנית ירדה מהאוויר,
לאכזבת מוסיקאים ומאזינים.
כשכתבתי על הקיר שלי שזה
"עוד יום עצוב למוסיקה הישראלית ויוצרים מקומיים"
הוא הגיב לי שם "אל תהיה טוטאלי".

אבל אני כן כי ראבאק !
מי עוד ישמיע פיקוקס, טברנק, סאבוואי סאקרס, המשאיות, הבילויים,יתן הזדמנות ברדיו להרכבים ויוצרים חדשים ביום שמוציאים סינגלים ? מבלי שהם צריכים להתפלל שיעברו ישיבת פלייליסט בכל תחנה בסקאלה.
אני מכיר אישית כמה שהתרגשו עד דמעות כשהשמיע את הסינגל שלהם ובאותו היום הרים אותו לאוויר.

העריכות של 60-90-60 יפות לפרינט, לא לאוזן.
ואת זה לא מבינים בתאגיד שממשיך להתנהל כמו גוף ציבורי קר רגש בכל מה שקשור לרדיו
וסגירת התכנית הזו גם טרקה דלת לחשיפת מוסיקה ישראלית חדשה.

בראשון הקרוב הוא מתחיל לשדר בימי ראשון ב23:00 ב כאן88 את "11א"
(כמו האלבום של ברי,האולפן של אמדורסקי ושעת התכנית) .

שעה בשבוע, זה כמו להוריד חולה מקאנביס רפואי
על בסיס יומי ולהחזיר אותו לכדור כימי חד שבועי.