יום ראשון, 2 במרץ 2014

בוצר - הפרעות.קשב.ריכוז

צילום: אוהד רומנו

הוא יוצא יחידה קרבית, ג'ינג'י אב ל-6 ילדים והוא הוציא השנה את אלבום הבכורה,
לא, הוא לא השולי רנד הבא או היונתן רזאל, אין כאן הטפה לדת או "שירי תפילה וכוונה", כשהקשבתי לאלבום שלו  לקח לי כמה ימים לעכל אותו, זה אלבום עם תובנות  מאבקים פנימיים והשקפת עולם עמוקה רוויית קונפליקטים ומסקנות בסופן.

כשנסעתי למילואים אספתי 2 חברים בדרך כל אחד גר בעיר אחרת עם אורך חיים שונה לחלוטין, האחד דתי מסורתי והשני חילוני עם שיער ארוך וגיטרה על הגב, כשהעברתי את הרדיו מ 88 והדיסק שלו התחיל להתנגן, הם שניהם זיהו מיד במי מדובר, התפלאתי.

הפרעות.קשב.ריכוז - אלבום עם שם מיוחד.
"ההפרעות שלנו הם מה שמייחד אותנו מכל אדם אחר זה הכח שלנו, דרך ההפרעות יגיע הקשב והריכוז המדויקים והנכונים בלי להדחיק, להקשיב להן כי שם האוצרות והמתנות שלנו שמייחדות כל אחד" הוא אומר לי בשיחת טלפון.
לבטל את ההישגיות "פשוט להיות".


שיחת הטלפון מתארכת, בעקבות הטקסטים שלו באלבום אנחנו ממשיכים לדבר על מהות החיים והמעברים בין העולם הדתי והחילוני והמאבקים  שבדרך, אני מרגיש כאילו אנחנו חברים כבר שנים למרות שרשמית אף פעם לא נפגשנו.

"אני לא חרדי, אני אנושי" הוא אומר לי 
-" רגע, אבל אתה לבוש ככה, זו החזות שלך כשאתה עולה לבמה וגם הרושם הראשוני במפגש אקראי ברחוב" 

"צריך לשבור קונספטים יש התרחשות שקוראת בדור הזה צריך להתנער מהשתייכות, ליהדות יש הרבה מה לתת בעולם אבל הדרך האנושית, היא שייכת לכולם - וזה הדור שאנחנו נמצאים בו דומים ושונים בכל כך הרבה מקומות, אנחנו צריכים להתאחד ולצעוק ביחד "(ואנחנו נחזור לצעקה הזו בהמשך)


כַּמָּה, כַּמָּה זְמַן
נְהַלֵּךְ בַּמִּדְבָּר, נֵאָחֵז בֶּעָבָר
כַּמָּה זְמַן נִתְכַּחֵשׁ לַחֲלוֹם
שֶׁהֱבִיאָנוּ עַד הֲלוֹם.





ב"נלחם ברוח" הוא מתאר את המאבק הפנימי והאישי 

"נלחם ברוח
שמעיפה אותי רחוק מעצמי
נלחם בטוח שהמלחמה הזאת תשאיר אותי אמתי

והרוח מפתה אותי מבחוץ ומבפנים
היא מראה לי את עצמי בדמות של זרים
אני יודע שהמלחמה הזאת היא מלחמה על חיי
רק תגיד לי שאתה איתי אלוקיי" 

מיד ברצועה שלאחריה "סכין ויזואלית" הוא כבר מתאר את רגע ההכרעה,  אותה הנקודה בה הוא מחליט ללכת עם האמת שלו הלאה שבעקבותיה הוא הוציא ספר שירה ב100 עותקים ושחולקו לאנשים הקרובים אליו בלבד. 

ציון - הרצועה האמצעית באלבום, לא שאלתי אם המיקום שלה כרצועה השישית מכוון אבל היא נמצאת בדיוק במרכז האלבום מבחינת המיקום, זה השיר היחיד איכשהו כן מדבר על כמיהה ודת אבל כזו שכל יהודי בהוויה שלו צמא לה ויש לרצועה הזו גם קליפ מיוחד ומושקע.





הופעת ההשקה בבארבי 
הגעתי באיחור, "גדג' כבר היה ?" שאלתי
-"כן, עשו לנו צמרמורת. " את אותה התשובה קיבלתי משני אנשים שונים בקצוות השונים של הבארבי.
המקום מלא,רוב הקהל חובש כיפות סרוגות ועשרים חילונים בערך, בשניות הראשונות אתה כבר נכנס לאווירה.

הוא מחשיב את האלבום כאלבום להקה, הרכב הנגנים שאיתו על הבמה הוא חלק בלתי נפרד מהאלבום והיצירה מבחינתו

כשהם חוזרים להדרן סיני תור מתחיל לשיר את "ממקומך מלכינו" של קרליבך כשהעוצמות שלו מתגברות לאט לאט

בסיומו, האורות בבארבי כבים, חושך מוחלט וכולם צועקים ביחד עם הקהל צעקה אחת ארוכה !! צעקתי איתם, אלה היו שניות של קתרזיס שמיד אחריהן התחיל להתנגן "כמו משחק" בשיא העוצמה.


ואז בדיוק באותו הרגע  אתה מבין שאתה עובר חוויה רוחנית בדיסטורשן.


יום שבת, 1 במרץ 2014

אושיק ניזרי - איש של חורף


כשמוסיקאי  שאני אוהב מוציא סינגל חדש אני שמח וכשמדובר בחבר ילדות אז במיוחד.
גדלנו ביחד, הוא התחיל עם תופים עוד לפני שהדור שלנו חשב על גיטרה, כשאנחנו תפסנו חוברות ותרגלנו אקורדים הוא פשוט תפס את הגיטרה והתחיל לנגן משמיעה, כשרון שכזה.
במשך השנים הוא ניגן בעשרות הרכבים, השתתף בהפקות אלבומים של יוצרים אחרים והופיע בפסטיבלים עם הרכבים שונים כמתופף, גיטריסט וסולן.  
אחרי שהוא הוציא את "יאללה" עם הטקסט ההומוריסטי הוא שבר את הרגל ואני כמו חבר טוב - ישר התחלתי לצחוק עליו.
מאז הצקתי עם שאלות כמו  "מה קורה ? " "נו יש חדש ?"  לפני מספר חודשים הוא שחרר סינגל שני אחרי תקופה ארוכה בשם "אשר" והשבוע עלה לאוויר
"איש של חורף"

אז הנה, יצאה השמש ואחרי כל השנים בהם שיחקנו כדורגל, נשארנו בחוץ גם אחרי שהיא שקעה, ספרנו  את הימים לקיץ ולים
- מסתבר שהוא "
איש של חורף" בכלל. 


לא משאיר כתמים, לא משאיר סימן.
יושב בצל, לא זז.
לא מספיק מבין, לא מספיק מובן.

לא מזיז הרים, לא מזיז בכלל.
יושב כבד, לא קל.
לא מספיק מרגיש, לא מספיק מורגש.

אני רוצה להבין את העולם.
לשדר הצלחה כמו כולם.
מחכה, מחכה, בינתיים אני שר.

הנה יצאה השמש, מבעד לעננים.
הייתי איש של חורף, יותר מדי שנים.
הנה נפתחת דלת, האוויר מלטף לי את הפנים.
מרגיש לי חם בלב, יוצא לסיבוב בעיר.
עוד רגע אני זז, רגל על הגז.

אז יצאתי לחפש, בעיר, בכפר.
על הדרך הראשית, בדרכי עפר.
אנ'לא מספיק מכיר, לא מספיק מוכר.

אני רוצה להבין את העולם.
לשדר עסקים כרגיל, כמו כולם.
מנסה ומנסה, בינתיים אני כאן.

הנה יצאה השמש, מבעד לעננים.
הייתי איש של חורף, יותר מדי שנים.
הנה נפתחת דלת, האוויר מלטף לי את הפנים.
מרגיש לי חם בלב, יוצא לסיבוב בעיר.
עוד רגע אני זז, רגל על הגז.




יום שבת, 22 בפברואר 2014

נעמה הכהן - סינגל שני לקראת אלבום בכורה.


פגשתי את המוסיקה שלה בפעם הראשונה לפני כשנה וחצי באחד משיטוטי היוטיוב בשישי בצהריים.
התיאור שלה  ל קבלת שבת  עם המקצב העדין, הסוף המעט דרמטי והטקסט המפתיע והמיוחד שלו גרמו לי לחפש את המוסיקה שלה.

במהלך השנה האחרונה פרט לעבודה על האלבום, היא גם יזמה את פרוייקט "בואהנה" -  סדרת מופעי אינדי בערב אחד בפריפריה שמטרתם לחשוף קהל חדש למוסיקאים אשר לקראת אלבום הבכורה שבדרך ובנוסף לכל זה היא גם אמא לתאומים.


היא משיקה בשבוע הקרוב את הסינגל השני "אלמלא הרוח"- טקסטס שנכתב  ע"י לאה גולדברג אותו הלחינה הכהן.


"אלמלא הרוח יכולנו לשמוע
את קולנו או אז יודעים היינו
איזה פחד נטע בליבנו הלילה
ואיזו הערגה החרידתנו עם בוקר.
אך הולך הרוח ובא הרוח
ואת כל הקולות נושא הרוח.
אלמלא כל כך חורו פנינו
יכולנו לראות את דרכו החורת."

אם בקבלת שבת היא מצליחה לרגש עם הטקסט המורכב שלו, כאן היא בוחרת להעביר את שעבר עליה כשקראה לראשונה את הטקסט של גולדברג באמצעות הקליפ המיוחד שאותו ביים מורפלקסיס (בנימין אסתרליס ).
הוא מתחיל מהבוקר שאחרי  אותו הלילה שנטע פחד, ב
רגע ההתעוררות, ממשיך בהליכה אל תוך מסדרון אי הוודאות דרך חדרי הילדות והמסדרונות מלאי הדלתות וההחלטות שאולי חלקן לא נבחרו להיפתח, אל מימד חדש וגדול יותר.

כשהקליפ כל כך חזק, מספיק רק לצפות בו ולהקשיב לצלילים בכדי להרגיש מה עובר על האמן זמן כתיבת הטקסט או הלחן.

- וזה אחד כזה. 



מופע השקת הסינגל יתקיים ב09/03 ב"רדיו אי.פי.ג'י.בי" בו יתארח יהוא ירון.

צילום תמונת נושא: דניאל כהן דינר


יום שישי, 7 בפברואר 2014

ירונה כספי - ממאפיה של אישה אחת לטריו.



היא מחלוצות הרוק הנשי הישראלי, לא אני לא מגזים.
אנחנו בני אותו הדור שהאזין לפרוגרסיב ה"גל החדש" וגארנג', רק שהיא בגיל 17 כבר הספיקה להופיע כמוסיקאית בסרט החשוב שנעשה כאן לפני 20 שנה "בעניין הבאסים" ששודר בערוץ 1(הערוץ היחיד שהיה אז קיים).
סרט המציג מוסיקאים בתחילת הדרך 
שלימים יהפכו להרכבים משמעותיים ברוק הישראלי.(איפה הילד,כנסיית השכל, כרמלה גרוס וגנר ,נושאי המגבעת וזקני צפת) 

כבר אז באותו הראיון היא חושפת את נשמתה כשהיא שרה שיר עם טקסט לא פשוט על אבא שלה בזמן שהיא מנגנת על גיטרת באס ומספרת שאחרי שהמורים ומסגרות החינוך לא קיבלו את זה שהיא כותבת שירים במקום ללמוד, היא "לוקחת החלטה" עוזבת את בית הספר ומתעסקת במוסיקה.
בעקבות אותה ההחלטה היא מתחילה ללמוד לנגן באס אצל ערן צור ומקימה את להקת "גוונים כהים" שאף הוציאה אלבום אחד ב95.

ב2001 - נדמה היה שאלבום סולו הבכורה שלה אוטוטו באוויר בהחלטה אמיצה נוספת היא גונזת  אותו, שלוש שנים מאוחר יותר היא משחררת סינגל ראשון "אתה הוא האיש החדש" לחן שלה לטקסט של וולט וויטמן וב 2005 האלבום
 "תני לשתיקה לבעור" יוצא לאוויר.





2008 - באלבומה השני "הירקון 51"(כתובת המגורים שלה בילדותה) היא חושפת את עצמה שוב ושוב בטקסטים האישיים שלה לצד הדיסטורשיין,קלידים והבאס



2010 - כשהיא מוציאה את אלבומה השלישי "אגו" היא לא מתפשרת, ממשיכה עם האמת המוסיקלית שלה כמו שהיא רוצה בלי להתמסחר  בדיוק כמו שהיא שרה ברצועה החמישית "חייבת שיר"

"חייבת שיר שיעיר אותי חייבת שיר שיאיר אותי
מ ה מ ה שיממון
חייבת שיר שיוציא אותי
לחופשי"

לצד אלבומי הסולו שלה לאורך השנים כספי כתבה מוסיקה להצגות והשתתפה בעשרות פרויקטים ושיתופי פעולה עם מוסיקאים ומשוררים מה שהוביל בצורה הטבעית לאלבום "מאפיה של אישה אחת" שבניגוד לאלבומים הקודמים בהם הטקסטים שלה היוו את רוב המשקל באלבום, כאן היא בחרה מתוך 12 הרצועות באלבום 11 מהטקסטים של משוררים מהארץ ומהעולם והלחינה אותם.



היא לא נוסעת בהאמר לטיול שורשים במספרה, כשהיא מחזיקה גיטרה ביד אם זו בס או חשמלית על הבמה,הלב שלך לאט לאט יתאים את דפיקות הלב שלו למקצב.

לקראת האלבום החדש שבדרך היא חוברת לאסף פקר וניק קינסברונר וביחד הם חורשים את הארץ בהופעות החיות והבועטות שלהם שמחזירות אותי לימי הופעות הרוק המשובחות של גיל העשרה שלי, בכל פעם שהם מופיעים בלבונטין אני משתדל להיות שם.

אם הילדות שלכם התחילה בסוף שנות ה80 ולאורך שנות ה-90 התנגן לכם בבית ה"גל החדש" ומוסיקת גארנג' - אתם חייבים את ההופעה הזו לעצמכם.


יום ראשון, 26 בינואר 2014

נועה קורנברג - ודאות, סינגל ראשון לקראת אלבום בכורה.



לקראת אלבום הבכורה שלה "גברת כפור" היא מעלה ליוטיוב את הקליפ לסינגל ודאות.
 
סרט וידאו 8 מ"מ בצילום ביתי משנת 87 שצילם אבא שלה כשהיתה ילדה, חופשה משפחתית, טיול ללונה פארק - בדיוק הדיסוננס שעליו מדבר השיר.


הנוסטלגיה היא מתוקה והמציאות כואבת, לחן מרגש על ביטים קשוחים
הבתים של השיר משדרים חוסר תקווה והפזמון לעומתם הוא כמו מעין תפילה.
האימג'ים בקליפ נותנים תחושה של חוסר יציבות מול משפחה, שאמורה לתת ודאות ויציבות.

ודאות
מקצרת את הדרך
למקום שלעולם לא יהיה בטוח
גם אם יענה על כל השאלות
הוא ילך זקוף ויוליך שולל ....

"ארץ, כתף
בית, מקום
אויר נקי לנשום
שקט להקשיב
לב לאהוב
צלילות להבין ש"

ודאות
מטשטשת את החסר
היא טובה והיא מסוכנת
גם מי שפעל על פי ההוראות
יתעורר שדוד, יחפש תשובה


באלבום שיצא חודש הבא יש רצועה בשם "גברת כפור" ומכאן גם שם האלבום, אותה הגברת היא לא דמות. היא רוח קרה שנכנסה אל חייה. הביאה איתה הרבה קושי והרבה יופי. בהשראתה נכתבו השירים וכש צח דרורי לצידה זה פשוט נשמע מצויין דארק-אלקטרו משובח. 

ביום שלישי הקרוב בצוזאמן היא תחשוף שירים וחומרים נוספים מהאלבום לקראת ההשקה.


מילים, לחן, שירה, קולות, פסנתר- נועה קורנברג
הפקה מוזיקלית- צח דרורי
עיבוד- צח דרורי, נועה קורנברג
תכנותים- צח דרורי
מיקס- רונן רוט
צילום תמונה : אביטל ויברן

יום שני, 20 בינואר 2014

שני רחל - למרחקים קצרים




אם חשבתם לרגע מה עובר בראשה של אישה כשגבר שובר לה את הלב וכמה כעס יש שם, דמיינו לכם מה קורה כשאישה שוברת לה אותו, שני רחל בלי הנחות מעניקה את נקודת המבט המדויקת כולל כל הכעסים גם אם הם כשרים ושמישהו לעזאזל יגיד לה איך להתמודד עם כל הקושי הזה. 

"עין תחת עין, לב תחת לב
ואולי באופן פיזי לגרום לך לכאב
לא ארביץ לך, אל תדאגי
את לא זכאית למגע ידי"

"לא יודעת מה לומר לך כשאראה אותך בגינה הציבורית
לא יודעת איך לומר לך שאוהבת למרות מה שעשית
זה בא בזרמים, זה בא והולך
שמישהו לעזאזל יגיד לי איך"



טקסטים בועטים ?
- הצחקתם אותה, לא רק שהיא בועטת לפני כן היא מכוונת טוב ודואגת שזה יפגע בדיוק במקום שאליו היא מתכוונת ב"כשנגמרת התהילה" היא דואגת להבהיר לאותו הגבר שבסיפור שבסופו של דבר אחרי שהתהילה עוברת הוא ישאר עם מראות מסתובבות שיראו לו את הפנים המקומטים של מי שהוא באמת  וב"זונה אחרת"
היא לא חוסכת מאותה אישה אחרת. 

"תזחלי אל המחילות החשוכות שבליבך 
את שקרנית, חפרפרת 
תמצאי זונה אחרת".

אבל למרות כל הכעס היא גם יודעת לרגש, אם בהכרת התודה בקרדיטים שבסוף האלבום לאותה תאונת הדרכים הקשה שעברה ובעצם שינתה את חייה  

"ותודה ליום ראשון ה 18.09.2005 לקראת חצות, רחוב ז'בוטינסקי פינת היצירה, פ"ת." 

או בשיר הנושא של האלבום "למרחקים קצרים", בו היא נפרדת לאורך השיר מחברה שבחרה בדרך אחרת, אחת כזו ש"כדורים של שגעון" לקחו אותה ממנה.

"כפתור
על כל פעם שחשבתי עלייך
כפתור
על כל פעם שקראתי לך
על כל פעם שצעקתי מתוך שינה
כשבכיתי עלייך

"כשאת ויתרת עלי, ויתרת על עצמך
אם יש עולם אחר בשבילך, איפה העולם שלי
אם הגלגל מסתובב, שיסתובב שוב עלינו ...."

"אם יש עולם אחר בשבילך
יש עולם אחר בשבילי
הגלגל מסתובב,
שיעצור."

שמעתי אותו בפעם הראשונה יום לפני הופעת ההשקה של האלבום, כשהוא התנגן בפעם השלישית ברציפות הבנתי שאני חייב ללכת לראות אותה בהופעה.

ושם בהופעה באוזן שני שצועקת ושורטת באלבום מתגלה כאדם חם היא מפרגנת בטרוף לנגנים שאיתה על הבמה, אחרי שהיא מציגה אותם היא יורדת לרגע לאזור של הקהל, עומדת ומסתכלת על הבמה עם חיוך גדול כשהם מנגנים.
והיא גם לא חוסכת בציניות כשטלפון מצלצל בטעות בקהל היא צועקת לו "זה בדיוק הסולם שהייתי צריכה להתחיל את השיר הבא אז תודה " ומחייכת.
כש"מכות של חשמל" מתנגן הקהל ישיר איתה את כל המילים והיא תתרגש. 

זה רגע משמעותי בחיים שלי היא תגיד והשיר הבא במיוחד, היא תבצע את "אחת" טקסט במקור של ג'ולי עוזיאל ששני הלחינה, כשהיא תסיים אותו יקח לה מספר שניות להתאושש ולנגב את הדמעות וביחד איתה כל הקהל ידמע ויתרגש.

"אני בתקופה של פחות לדבר והאלבום אומר בעצם הכל" היא אומרת
 "לכו להופעות ותחיו מוסיקה כי מוסיקה זה החיים"

היא תבחר לסיים את ההופעה עם השיר "הרחקת יונים" ותקדיש אותו למשפחה שלה. 



במוצ"ש הקרוב היא חוזרת אל הבמה, לכו לראות איך צעקות אגרסיביות ואנחות כאב נפגשות עם דמעות של רכות ורגישות כנה שבאה מעומק הלב.

יום ראשון, 12 בינואר 2014

סער ליבן עזה תל אביב - השקת סינגל

צילום : יובל טבול

את המוסיקה של סער ליבן (מבטאים את זה LIVEN)  הכרתי כששמעתי בפעם הראשונה את  "סירת נייר" ביצוע שלה למילים שכתב רוני סומק, חיפוש בטיוב אחרי המוסיקה שלה הוביל אותי לביצועים שלה לשירים של ג'ניס ג'ופלין, אם לא הייתי רואה במו עיני את כותרת הלינק ומבחין בניואנסים הקטנים הייתי יכול להשבע שמדובר במקור, אבל זה כבר סיפור לפוסט אחר. 

ינואר 2014 - בדרך כלל בהופעות חורף קצת קריר בלבונטין וכאחד שמעדיף קור על פני חום כשנכנסתי פנימה חטפתי גל חום וחייכתי ,חם כי המקום מלא עד אפס מקום.
היא עולה לבמה ומיד בלי הקדמה מתחילה את ההופעה עם "עזה תל אביב" הסינגל ש"לשמו התכנסנו" והוא גם שיר הנושא של האלבום.
היא מתארת בטקסט מינימלי תחושות של חיים  שלמים בפריפריה מדברית בעיר הכי חמה מלאי געגועים לעיר הכי קרה.

בדרך חזרה הגוף שלי בוער
עוצרת לתדלק, תמיד בסוף חסר
והכביש הזה ארוך, אף פעם לא נגמר
גורדי שחקים וחלומות, הופכים לחול מדבר
ועזה נראית מרחוק כמו תל אביב, תמיד בסוף הנסיעה אני בוכה דמעות של נגב מערבי.




היא מבצעת את "עוד חורף אחד" (מילים: מיכל הופמן) ומיד אחריו היא מתחילה בהתרגשות לספר על השיר הבא.
- "בשבוע שעבר היתה מחווה לזכרו של בלחסן לצערי לא יכולתי להגיע לשם וזו, המחווה הפרטית שלי אליו ומתחילה לשיר את "דשא" בסיומו היא מספרת על החברות ביניהם,ואיך לפני מספר חודשים הוא נתן לה דף המכיל טקסט במיוחד בשבילה וביקש ממנה להלחין אותו "אני סומך עלייך" אמר.

"רק מלחשוב על להלחין טקסט שלו.." וכאן נכנס קובי יהב לתמונה, ההכרות שלהם התחילה עוד לפני עידן הפייסבוק בימים בהם יוצרים העלו את החומרים שלהם לאתר "במה חדשה", ביחד הם הלחינו את השיר, היום הוא כבר הפך להיות המפיק של האלבום ובנוסף הם עובדים על אי.פי באנגלית.
 היא מפרגנת לו במילים חמות ובנוסף היא צוחקת ומספרת שעצם העובדה שהוא פסיכולוג במקצועו זה כמו לתפוס 2 ציפורים במכה "היום בחזרות הוא מטפל בכל הלהקה".


כלי נחושת ב1980 

השיר החמישי "1980" מתחיל במקצב תופים דרמטי קבוע, את הבית הראשון היא שרה כשהתופים ברקע בלבד ורק בהמשך יצטרפו שאר הנגנים, בשמיעה נוספת כשאתה מקשיב לטקסט שבפזמון,מתוך המילים חשיבות העיבוד הזה וכניסת התופים היא כמו הכרחית ושוב בטקסט מינימליסטי היא מספרת סיפור חיים.

סבתא היתה מבריקה את כלי הנחושת, בשני חצאים צהובים צהובים של לימון
ובלילה הייתי חומקת אליה בחושך, היא תמיד נרדמה בישיבה לבד בסלון
רחוב הראשונים, דירה יד שניה, חברת עמיגור, חוזה לשנה, במטבח הקטן סירים על סירים,
הייתי נעלמת כשבאו השכנים, נכנסת למיטה עם נעליים ובגדים, עושה את עצמי ישנה, בסוף גם נרדמת, חולמת
איך...

ריח של שיבא ונענע התפשט עם הבוקר, וסבא היה חוזר מהים עם דגים,
אף אחד לא שלח אותי לבית ספר, אז הייתי הולכת ל "ז'ק- מלך הממתקים"
בוקר אחד פתאום נכנסה איזו גברת, וסבתא עמדה בפינה וסידרה לי בגדים בתוך תיק
ראיתי איך שהיא מכניסה גם את כלי הנחושת, ושקית אדומה מקטיפה מלאה בשקדים...

בבית הילדים נתנו לי פיג'מה עם הדפס של סוסים, את כלי הנחושת מעולם לא ראיתי, גם לא את שקית השקדים




"הכי מוזר שידעתי מה ארצה אם אפגוש קוסם שיודע לעשות הכול"

"שלא ידעתי" ויזל הגיטריסט ממהר לתקן אותה, "אבל אני ידעתי" היא משיבה לו בחיוך פגשתי אחד כזה והוא כאן, עמיר לב..
הוא עולה לבמה ומבצע את "לאן עפים הברווזים" ו "עננים שחורים" 
רק הוא וגיטרה אקוסטית, בדיוק כמו שהוא אוהב.
"סער היא אדם מיוחד ומרגש הוא אומר" שניה לפני שהוא יורד מהבמה
והחיבור ביניהם בהקשר המוסיקלי מתבקש, ליבן בדיוק כמוהו בטקסט מנימליסטי עם הלחנים המיוחדים שלה יכולה לספר סיפור שלם ובשילוב עם הצלילים אתה מקבל בדיוק את אותן התחושות והרגשות שמתחוללים בתוכה כשכתבה את המילים.

כשהם חוזרים אל הבמה היא מספרת על האי.פי באנגלית שבדרך, מי שהיה בהופעות של ההרכב שלה SOUND & COMFORT (הרכב שמבצע מופע מחווה לג'ופלין) ברור לו שאי.פי באנגלית פשוט מתבקש ואולי אף חובה, הם מבצעים 3 שירים מתוכו TALK TO MY STOMACH, DEAD WORLD, HOTEL GUY
שבמהלכם אתה מבין עד כמה היכולות הווקליות שלה מגוונות.
ובהקשבה חוזרת לחומרים שלה בעברית המסקנה המתבקשת היא שאין ספק שהיא הגרסה או התשובה הנשית המקומית לעמיר.




יום חמישי, 2 בינואר 2014

נועם סדן - אין נחת, אלבום בכורה


דיסק שכולו ורוד, אף פעם לא היה לי אחד כזה עד שהגיע האלבום של נועם סדן. קיבלתי אותו  מזאביק הכתום מ-מה אתה שומע, "תקשיב לזה אתה תאהב אותה" הוא אומר.
היא בת 23 וכבר הספיקה לכתוב אלבום קונספט שלם שמדבר על פרידה מאהבה גדולה, הוא נפתח בשיר  "אל תשקר" ביצוע מכובד וקליל בעברית ל Dejame ver של Rosario gonzalez flores

"אל תשקר
כי הפסקתי כבר לשמוע
סיפורים זולים שנוח להבין או לקבל"..


בחלק הראשון של האלבום היא עדיין במערכת היחסים ומבקשת לא להיכנע לשגרה , יושבת ליד פסנתר, רוקדת פחות או יותר ואין לה נחת גם כאישה, כשהוא לא מביט היא "בחוסר שפיות זמני" יוצאת מגדרה ומוכרת דיסק במיליון עותקים אבל בסוף היום לפני השינה, היא כבר מבינה מה אמיתי.
- אולי יום אחד היא תהיה מרוצה מעצמה ותסתפק בחתול וילדים.

ב"מה שמעבר"  היא מדברת על אותה השגרה שמגיעה באיזשהו שלב לכל אהבה ומבקשת מבן הזוג שלה "אל תתחבא בשגרה אל תדחיק מה שרע ותאמר יהיה בסדר", מקווה שאם הם יחכו רק עד הזריחה הם ימצאו את מה שמעבר.

כשהסוף מגיע באמצע האלבום 
אחרי כל הניסיונות התקווה וההבטחות, הסוף - זה שחיכו לו כולם, הגיע.
משהו פשוט נרדם ונעלם ומערכת היחסים מסתיימת בשתיקה בלי החלטה ברורה. 


היא בוחרת לסגור את האלבום שוב עם טקסט שלא שייך לה "הסתרת נפשך" של זלדה מישקובסקי בחירה כל כך טובה ונכונה, הטקסט הזה כמו מחבר את כל המילים שלה ביחד ומסכם את האלבום, כאן אפשר גם לשמוע את קולה הרך נשבר לרגע ומעביר לך בדיוק את מה שעובר עליה.



אלבום קונספט חורפי,שמשתף את הכאב שבפרידה.
לרוב אלבומים שכאלה נוטים לכיוון מלנכוליה וכבדות עם לחנים קודרים.
סדן לעומת זאת הופכת את כל נושא הפרידה לעדין יותר ונעים לאוזן, הוא משאיר אותך עם אי הנוחות שבסיטואציה ובניגוד מוחלט נותן תחושה חמימה, קולה הרך והמתקתק משהו בשילוב עם העטיפה הוורודה נותן לך את ההרגשה כאילו מישהו הגיש לך את המרשמלו האחרון בשקית.

איור ועיצוב עטיפה - אולג מורוזוב
צילום רפרנס - דניאל גנטל
ביום א' 12 לינואר 2014  בשעה 21:30 היא תשיק את האלבום בתיאטרון תמונע.

יום שלישי, 26 בנובמבר 2013

כשמאיה ג'ולי נכנסה ל FULL TRUNK היא יצאה משם נרגשת.




קראו להם ניסמן טריו אבל היום הם FULL TRUNK - בגאז' (תא מטען)

כשראיתי את הסטטוס של מאיה ג'ולי (צלמת מוכשרת וחולת מוסיקה כמוני) אחרי שחזרה מההופעה שלהם לא יכולתי להישאר אדיש חוויה שכזו אסור שתיעלם בדפי הפייסבוק וגם "ס'אמק איך פספסתי את זה !?!".

"מה שקרה לי הלילה, הייתה ההפתעה הכי טובה מזה הרבה זמן.
לאלו מכם שמכירים אותי, יודעים כי אני חורשת את מועדוני המוזיקה בעיר ומחוצה לה בתדירות שלא תבייש כל חובב מוזיקה באשר הוא.
אין דבר כזה הופעה שהיא לא טובה בעיניי. אני נהנת מהכל. גם אם ההרכב ביום לא טוב, גם אם התאורה לא מחמיאה וגם אם הסאונד נפל, יש משהו ביציאה מהבית במיוחד בשביל לשמוע מוזיקה חיה, שתמיד משאיר אותי בסף ריגוש גבוה.
והרגע הזה שמתנתקים ממה שקורה על הבמה, מסתכלים סביב, וקולטים את הפרצופים של כולם ואת הרגל הרוקעת מחוברים לאותה חוויה, בין אם היא אינטימית ובין אם היא המונית.
לנצח אצא מהופעות עם ניצוץ בזווית העין ורעד בידיים.

אבל הלילה, כל מילה שאבחר לתאר את הקסם שהתרחש באנדרגראונד של Muddy Waters Bar, לא תהיה מספיק גדולה או מדוייקת.
אז אולי אבחר במילים כמו #זבליםבניזונותחארותמזדיינים שהעיפו אותי לניו אורלינס של שנות החמישים בתחפושת בר מעופש אפוף עשן סיגריות, אדי אלכוהול ואנשים מאוהבים.

לא היה זכר לתל אביב 2013 בשום מצב.
הם לכלכו עם הגיטרה, דממו על הבס ושברו את התופים.
הכישרון שלהם על הכלים, הוא קטן ליד האנרגיות שלהם על הבמה. החיבור שלהם לא פחות ממושלם.
הרגשתי איך כל הקנאה שחשבתי שאין בי - מקבלת חיים.
לתופף על הקירות, לנגן על הבס באוויר, ולפרוט על מיתרי הגיטרה כאילו היו חלק מהגוף, פשוט עושה חשק לזנוח את כל מה שהשקעתי בו אי פעם ולהידחף להם להרכב. רק לעמוד איתם על הבמה ולהרגיש חלק מהגרוב המחרב הזה.
ואכן, עלו בתורם שלושה גיטריסטים שהלהקה ארחה, שנדבקו בקסם.
קיללתי מלא בלב. קללות של אהבה.
רציתי רק שהזמן יעצור. שימשיכו לנגן לי עד עלות השחר.
יכולתי להקשיב להם לנצח.
אבל זה נגמר באיזשהו שלב. ולא הייתי עצובה. כי המוזיקה נשארה בי.
וקלטתי, שאני לא זוכרת מתי פעם אחרונה נהנתי ככה מהופעה. ככה. ככה.
לא משנה כמה אמנים "משופשפים" ראיתי, וכמה שילמתי על הופעות נדירות (שכבודם במקומם) שהגיעו במיוחד מחו"ל. - הייתי משלמת כפול, כדי לשחזר לילה כזה.
אז לאוהבי הבלוז, וגם לשונאי.
רגע של רצינות:
בפברואר תתקיים הופעת השקה לאלבום של Full Trunk.
וכדי שלא תפספסו אותה שוב.
כדאי שתעקבו אחרי החבר'ה האלה.
 
יש גם כזה:


אבל החמצן האמיתי הוא רק בלחלוק אותו יחד איתם ברגע הכל כך חי הזה.

אני בהיי.




יום רביעי, 20 בנובמבר 2013

הילי בוימל - עולם רחוק


                            צילום: עדי עובדיה
היא כותבת אחרת, שונה - כמו פעם ואופן הכתיבה שלה מושפע ממשוררים, קשה למצוא היום אמנים שכותבים את הטקסטים שלהם בלי רצון להיות קליט וישיר כדי שיאהבו אותך אלא לכתוב דרך מי שאתה באמת.
היא בכלל פיזיקאית, ופרט לעובדה שהיא מנגת בשני הרכבים נוספים היא מלווה אמנים אחרים ואחרי תקופה ארוכה ועבודה ממושכת בחודש יוני האחרון היא הוציאה את אלבום הבכורה שלה, אז מה הפלא  שהרצועה שפותחת את האלבום מדברת על כך שאין לה פנאי

"אין לי פנאי למחשבה עד מתי
אין לי פנאי אם לא אתה
אז אולי...
מי אתה
כלום לא אדע מה מאחורי
לא אדע אם נשמתי צפה בנבכי...
הו תן לי רק דקה נוספת בשתיקה
תעתועי התוך היכו נפשי ברוך
זה מכבר שאני כאן
חום לבך היכן
התשמע ניצן קולי טיפס בציר הזמן

ורצועה נוספת בשם "מחול המציאות".  



אוהב אמנים שמשקיעים בעטיפת האלבום שלהם. 
את עטיפת האלבום עיצבה מיכל פוקס בהשראת  שמו "עולם רחוק", אתה יכול לצלול (תרתי משמע)  אל תוך העטיפה ובכל פעם מחדש לגלות פרטים נוספים שלא הבחנת בהם קודם, הן אף לקחו את העיטפה שלב אחד קדימה וביחד עם אורי אלפסי הפכו את האובייקטים שבעטיפת האלבום לסרטון אנימציה בקליפ הסינגל הראשון שהתפרסם מתוכו "אם תקרא" שגם הוא השפיע על עיצוב העטיפה.
זו אחת מהרצועות הנעימות והיפות באלבום, מעין קריאה שקטה לעזרה מתוך מצב של עצבות  ושוב גם כאן הטקסט נפלא 




ויש גם וואלס
ברצועה החמישית באלבום סיפור על מפגש ליילי, פתאומי  וקצר מעין תזכורת למערכת יחסים זוגית עם מקצב שגורם לך לחייך.

 "לילה שהזכיר לי איך זה לא לישון לבד
איך שהקפה (קצת) פחות מר בשניים
לילה שהזכיר לי איך זה לא להיות לבד

ואולי היה זה רק חלום
שנמס בקצות אור היום
האמנם - חלום שהניץ גרגר סוכר בספל הקיץ"


ואז מגיעה הרצועה שמפתיעה ותופסת אותך

כשאתה מקבל לידיים אלבום חדש אתה משער מה אתה הולך לשמוע כי נחשפת לצלילים של אותו המוסיקאי ברשת.
פרט לשני שירים כל הטקסטים באלבום נכתבו על ידה, אמנם הפעם ברצועה  שסוגרת את האלבום הטקסט הוא של אגי משעול אבל המשחק שם עם הגיטרות השירה ובמיוחד עם הבס(טל מרקוס מפליא לעשות ) פשטות ויופי שגרמו לרצועה הזו להתנגן ברכב שלי בלופ בנסיעת לילה ארוכה אחת.


היא פיזיקאית עם נשמה של משורר הטקסטים המיוחדים שלה בשילוב הלחנים וההפקה המוסיקלית של אבי לייבוביץ' (שבהחלט מרגישים את  מגע היד שלו באלבום) מתחברים לנוסחא שהיא חיברה והמובילה לאלבום עם גרוב רוק ג'אזי מיוחד, אלבום שבכול פעם שתסתכל על העטיפה שלו או תקשיב לשירים שבו תגלה צליל או דבר נוסף שלא שמת לב אליו קודם.