נמרוד לב - על הסט, מצלמים חלום

"אם יש קליפ שהייתי רוצה להשתתף בו או לפחות להיות שם באולפן זה הקליפ של הצ'ילי פפרס - CANT STOP"
כתבתי בדף הפייסבוק שלי.
התגובה המפתיעה של נועה "שולחת לך הודעה"  לא אחרה לבוא :"אנחנו מצלמים בעוד יומיים קליפ ל"לחלום אותך",
 (היא יודעת שאני מאוד אוהב אותו) "-אתה מוזמן. "
אני כמובן,חייכתי באותו הרגע, אחרי הכל יש לי את 2 אלבומי הסולו ומאוד אוהב את המוסיקה שלו.

החיבור עם נמרוד ונועה החל כששלחתי לפני מספר חודשים הודעה לפרופיל הפייסבוק שלו, כשגיליתי שהוא חוזר להופיע.
ביקשתי את אישורו להעלות את "הוראות הפעלה" בכדי שאוכל לשתף אותו אחרי שבוע שלם שהוא התנגן לי בראש, "הזכויות לא שלי ", הוא אומר "מקווה שלא יורידו לך אותו".
בהופעות  שלו בבר גיורא ובתאטרון תמונע,  נחשפתי לסיפור האהבה המרגש שלו ושלה, אז בת הזוג שלו והיום כבר אישתו,וכתבתי על הסיפור מאחרי השיר והאלבום שבדרך, את הפוסט על ההופעות סיימתי בשורה. "לכו לראות איך סיפור אהבה הופך לשירים ולמוסיקה, ההנאה מובטחת"

08 ביולי - 03:30 לפנות בוקר אני מוצא את עצמי מטפל באירוע במרכז הארץ שנמשך עד לשעות הערב (כן, מוסיקה היא לא תחום העיסוק העיקרי שלי)

18:30 - ההודעה של נעה מרחפת לי אי שם בחלל המודעות ואני לא רואה איך היום הולך ומסתיים.
"אה! כתובת! אז ככה: הצילומים יערכו ביום שני ה-8 ליולי, בחניון הקניון..התכנסות במקום: 20:30, תחילת צילומים (משוער): 22:00"

21:00 - מגיע הביתה נטרק אל הספה " אני לא מאמין שאני מפספס את זה !" אני אומר
         - "אז תתקלח,תתרענן,תשטוף מעצמך את היום ותיסע לאיזה שעה" האצילית שלי אומרת.
            (פשוט אוהב אותה !)

21:20  יצאתי לדרך אחרי מקלחת קפואה רענן ומחויך.

22:50 כבר אחרי תחילת צילומים לפי הלוז, אני מחפש את הכניסה לחניון פותח חלון ברכב מנמיך את הרדיו ושומע את השיר מתנגן ברקע מהרחוב - אני בכיוון הנכון. כשאני מגיע אני קולט מרחוק מיני קופר, תאורה חזקה  ואת נועה מסמנת לי בתנועות חדות "לא !! אל תעבור !" 
- פאק, הם כבר התחילו לצלם. 

אני מנצל את הזמן וממתין בפינת האיפור והתלבושות, מאפרים את ליאת הר לב ובחורה נוספת  אני ממתין ומחייך בנימוס. בצמוד לעמדת האיפור, שני גברים כמו רוקדים קפוארה מתאבקים באוויר בתנועות מלחמה.
 רגע, זה שיר אהבה, או שהוא הולך לדהור איתה במיני-קופר לעבר השקיעה אחרי שיציל אותה ? 
העדפתי להמתין -  אחרי הכל, לא כדאי להסתכן בשאלות מיותרות עם נינג'ה, ובטח לא עם שתיים כאלה. 

23:00 - נועה מסמנת לי להתקרב, "בסוף הצלחתי להגיע" אני אומר עם חיוך מטופש מרוח מאוזן לאוזן.
נמרוד כבר יושב ברכב המצלמות והתאורה מכוונים אליו, מצלמים טייק נוסף.חם, ממש חם בחניון גם בשעות הלילה, הוא יושב שם מאופר, פרוג'קטור ומצלמות במרחק של מטר מהפנים שר ומתופף באוויר ולמרות החום, הוא מחייך אפשר לראות שהוא נהנה. 

23:20 - תדליק לו מזגן ברכב כדי שיהיה לו קצת אוויר הבמאי אומר, אני מסתכל לכיוונו, ושם על הכיסא יושב אופיר לובל, כן, ההוא מפרוזאק.
אני מתאפק, מי שמכיר אותי יודע שהיה לי ממש קשה, אני מדקלם את כל המערכונים שלהם בעל פה ופעם אפילו כתבתי מערכון שלם (שאף פעם לא שלחתי אליהם) ובשנייה אחת כמעט ושלפתי שורה מאחד מהם בצחוק מתגלגל.
גיל 37 בפתח, כנראה שאני באמת מתבגר.
הוא יושב שם על כסא הבמאי, מביט במוניטור,בודק את הזוויות של התאורה והמצלמה ומכוון ביחד עם הצוות את הפנסים
פרפקציוניסט, מרוכז בתהליך, כשאחת מהבנות ההפקה התיישבה לרגע על כיסא הבמאי כדי להצטלם, היא זינקה כשהוא חוזר ובתגובה הוא אומר לה "זה בסדר, את יכולה לשבת" ומחייך.

כשהמוזה מצלמת היא מסתובבת  באזור המוניטור שולפת את האייפון שלה ומצלמת, היא מנצלת את ההזדמנות בהפסקה בין הטייקים ומדי פעם מתגנבת לאזור הרכב ומגניבה לו נשיקה ושניהם צוחקים, כשהוא יוצא מהרכב היא מבינה עד כמה היה לו חם שם לאורך כל הזמן הזה וישר דואגת שהוא ישתה, היא אוהבת אותו.

ואז מגיעה ליאת למיני קופר. הר- לב, "בשמלת כלה עוד לא יצאו מהחניון וכבר הוסיפה את שם משפחה שלו, איזה פח !"...הדמות ההיפסטרית שלה בטח הייתה אומרת אם היא הייתה כאן על הסט.(אני והדמיון המופרע שלי).
היא נכנסת לרכב ומתחיל סבב הצילומים הנוסף, כשהיא מסתכלת במראה וקולטת את הדמויות שרצות מאחור, נשבע  לכם שהאמנתי לה וכמעט רצתי לנער את נמרוד או לרוץ ולעזור.
למרות החום היא יושבת ברכב  טייק אחרי טייק  ומחייכת בסוף כל אחד מהם.

ואז הם התחילו מכות !

השעה כבר 01:00  נועה לוגסי, הכפילה של הר לב, מגיחה בשמלה זהה לזו של ליאת מקצה החניון, את הכפילה הקבועה שלה ? אני שואל.
- לא, זו ההפקה הראשונה שלי אני פשוט יודעת ללכת מכות. (מחייכת במבוכה) 
לובל, שבנוסף לכל התפקידים שעשה עד היום מפתיע אותי שוב  והופך להיות גם חצי כוראוגרף כשהוא עובר איתה ועם 2 הנינג'ות על התנועות ומדגיש את הזוויות מול המצלמה. 

ההחלטה הזו לשלב את הנינג'ות והקרב בקליפ הפתיעה אותי בהתחלה, כששמעתי את השיר בפעם הראשונה היה ברור לי שאת הקליפ שלו הם צריכים לצלם באינדי-נגב הבא. 
כשראיתי את התוצאה הסופית חייכתי, אמנם זה שיר אהבה אבל, כמו שהוא  חלוץ במוסיקה העולמית והיה הראשון שפרסם אלבום ישירות לרשת ללא חברת הפצה, הוא נאמן למוסיקה שלו ולתהליך ההפקה העצמאית, הולך עם הרעיונות שלו עד הסוף, התוצאה כמובן תמיד מבטיחה. 

את הקליפ הזה אני יכול הפעם להעלות בחופשיות מבלי להסתכן בכך שמישהו יוריד לי אותו מהרשת 

01:30 - העייפות מתחילה להכריע ואני מחליט לפרוש בכדי שאוכל לנהוג את הדרך חזרה הביתה, שמח שלא ויתרתי והגעתי לשם, זו בהחלט היתה אחת ממתנות יום ההולדת המפתיעות והמשובחות השנה.

נועה ונמרוד - תודה !

דניאלה ספקטור - מופע סולו אקוסטי בטל שחר.

הגענו ל"אוליב גרוב" בטל שחר,"חניה בשדה" השלט הורה בכניסה, חנינו ונכנסנו לחצר בית פרטי.
שם באמצע גינה רחבת ידיים הוקם דק עץ ובר מאולתר מתחת לעצים, בחזית הבמה פוזרו פופים וכריות, כיסאות עץ ופלסטיק בסמוך  וברור היה שהערב הולך להיות  באווירה ביתית ואינטימית.

היא פותחת את ההופעה בשיר פעמונים ומקדישה אותו לרונן גרין, יוצר ומוסיקאי לקראת אלבום בכורה שביצע בתחילת הערב הופעה אקוסטית קצרה  ומאחלת לו בהצלחה.
מיד לאחר מכן היא תנגן  את "זה הזמן" "הכוכב הזה מת" ו CUT IT OUT - השיר המוכר מהאלבום המשותף שלה ושל בן זוגה (והיחיד שתבצע לאורך ההופעה מהאלבום באנגלית).

היא מניחה את הגיטרה ועוברת לקלידים, "לשיר הבא קוראים לוויתן, כתבתי אותו על אבא שלי" היא אומרת ומספרת על הקשר ביניהם.
 "ואתה נושא אותי כל השנים, כמו היית לוויתן ואני יונה" שורת הפזמון חוזרת.

המקום, והאווירה מקרבים אותה יותר לקהל והיא משתפת את התחושות והרגשות שליוו אותה בהקלטת האלבום.
"בקרוב יצא האלבום החדש, זה היה תהליך ארוך כמו לידה, כשהכול מתבשל ומתפתח ובסוף מגיע פוף גדול, הוא יוצא  ואת מרגישה פתאום כאילו יש לך אוויר.
כשאמן מוציא את האלבום הוא בעצם בסוף התהליך והקהל ששומע אותו בפעם הראשונה ולומד להכיר את השירים חושב שזו בעצם רק ההתחלה."

"כשכתבתי את הדב הלבן ישבתי באולפן והקלטתי קולות, ואז הוספתי עוד קולות ועוד שירה עד שיצרתי לי מעין להקה נורבגית קטנה" היא מחייכת, "בנות לכן יש עכשיו תפקיד תשירו ביחד איתי, הלאה... הלאה", אחרי הסבר קצר לתפקידם של הגברים "אל תדאגו כשכולכם שרים ביחד לא שומעים זיופים" היא זורקת חיוך נוסף, מתחילה לנגן על הקלידים והקהל מתחיל לשיר ביחד איתה.

אחרי הדואט עם הקהל מצטרפים לבמה רונן גרין ושני ולמן ("איזה כיף שהיא גרה באזור ואני יכולה לארח אותה")
הם מבצעים את אברהם וקאבר ל"מקום בתוכי" של דוד פרץ.

כשהיא חוזרת להדרן, היא מחזיקה את היוקללי ומחליטה לרדת מהבמה אל הקהל, האווירה והשקט שהמקום מעניקים, מאפשרים לה לבצע את "כל יום" ללא כל הגברה כשרק קולה וצלילי המיתרים נשמעים והקהל מוקסם.
היא מסיימת את ההופעה עם "לישון בלעדי" כשהקהל מצטרף אליה בפזמון ומקווה לשיר נוסף.

כשבעל המקום פרסם את ההופעה בפייסבוק  הכותרת של האיבנט הייתה
"הופעה באווירה אינטימית מיוחדת תחת עץ התות"
 - הוא בהחלט צדק במילים שהוא בחר לתאר את הערב הזה.

גיטלה - הופעה בבית היוצר

כשראיתי את הלינקים למוסיקה שלה והקשבתי לצלילים, לרגע לא חשבתי שמדובר ביוצרת ישראלית.
השם, המראה  וההשפעות המוסיקליות נתנו תחושה של יוצרת צעירה מחו"ל, היא בסך הכל בת 25 ורוב בני גילה לא מכירים את האמנים מהם היא מקבלת השראה.
(ג'וני מיטשל ג'יימס טיילור, Alela Diane ו- Towens van zandt)

ב2011 היא הוציאה את הסינגל הראשון שלה ומאז היא התרכזה בעיקר בכתיבת שירים ולפני שנה כשהרגישה שהגיע הזמן, היא החלה להופיע ברחבי הארץ ולצבור עוד ועוד קהל שמתאהב במוסיקה ועוקב אחרי דף האמן ופרופיל היוטיוב שלה.
הופעה בבית היוצר.

גילוי נאות, כשהגעתי להופעה הכרתי רק שניים מהשירים שלה.
היא עולה לבמה בשמלה שחורה וגיטרה כשברקע על הקיר מוקרן הלוגו שלה שעוצב ברוח הסיקסטיז.

כבר מההקשבה לטקסט ולמלודיה בשיר הראשון, אתה מבין שיש כאן משהו שונה ומיוחד, בין השירים היא מספרת במבט ביישני על הסיפור שבעקבותיו נכתב השיר שהיא תבצע.

"כל אחד שורק בחושך" אינשטיין פעם שר  וגיטלה, לה יש את השריקה שלה, היא מספרת שאת The Whistle שיצא כסינגל, היא כתבה בעקבות געגוע לבן זוגה, ששהה בשירות מילואים. 

ב LONG LOST SISTER היא מספרת על חברת נפש שעברה להתגורר בחו"ל וממשיכה לרגש את הקהל עם Unborn child - המדבר על החלום הגדול שלה להיות אמא בעתיד, ועל האופן בו תוריש לילדיה את השירים שלה ואת המסורת.

במהלך ההופעה הנגנים שלה מחליפים מספר כלים החל מכלי הקשה שונים, חליל אינדיאני ועד לשריקה של טל.
שילוב של פולק וקאנטרי איכותיים ומשחקי הטונים שהיא מפליאה לעשות בקולה עם המלודיה, גורמים לך להקשיב יותר ויותר ולאט לאט להתמכר אל הצלילים.

סטטוס שהיא פרסמה השבוע בדף הפייסבוק,השלים לי את התמונה המלאה למקורות ההשראה המיוחדים שלה.

"זה כבר הרבה זמן שאני רוצה להתעורר לפנות בוקר ולראות את הזריחה מהטבע הפתוח. לנגן, לשיר ובעיקר לקבל השראה.ביום שישי האחרון יצאנו, אני, בעלי וסופטי אל הטבע לא רחוק מהבית ובשעה 05:00 בבוקר, ראינו את הזריחה המדהימה, נהנינו מבריזה נדירה וגם זכינו לראות צבי ומשפחתו רצים לעבר האופק ונעלמים ( זה עדיין מרגיש כחלום! )"
ממש לאחר מכן צילמנו את הסרטון הזה, עם השיר שלי Teeth and bones בהשראת החיות..."

צורת הכתיבה, הלחנים והקול המיוחד ששונים בנוף המוסיקלי המקומי, בהחלט גרמו לי לרצות לשמוע עוד, אחרי שתקשיבו אין לי ספק שגם אתם תאהבו.

אסף הדר Anxiety mt.Moriah

תקראו לי "אולד פאשן" אבל אלבומים דיגיטליים לא עושים לי את זה, אני מעדיף את האלבומים הפיזיים ה"הארדקופי" עם עטיפת הצלופן העקשנית שאתה נזהר לפתוח בעדינות בכדי לא לשרוט את הפלסטיק.

אלבומי האינסטנט בהקלקה אמנם זולים יותר לאמן, אבל חסר בהם משהו, הם מורידים את רמת החיבור שלך ליצירה.

אחרי הניצחון על הצלופן, הדבר הראשון שאני עושה כשאני רוכש אלבום חדש הוא לקרוא את ה"תודות" בעמוד האחרון של האלבום, שם בין המילים והמבוכה, אתה מגלה ולומד המון על תהליך היצירה של הצלילים החדשים שאתה הולך להכיל בתקופה הקרובה.
כשפתחתי את האלבום צפתה לי הפתעה, במקום עמוד התודה הסטנדרטי מצורף מכתב יוצא דופן שנפתח בהתנצלות המתארת את הרגע בו התחיל תהליך יצירת האלבום. 

first, an apology."

moriah - i'm sorry if this makes you feel uncomfortable in any way. you’re so beautiful, inside and out, you’re 

so clean and pure and heavenly....  this album is supposed to help me move on.

ב - 2 בינואר 2011 בת הזוג שלו, מוריה, לקחה את הדברים  עזבה את הדירה ושברה לו את הלב בדרך החוצה.
הוא כמובן התיישב לקח לידיו את הגיטרה ובאותם הרגעים שהלב שלו מפוזר על הרצפה נולד השיר הראשון ביצירה PASSING. 

passing cloud"

i've been wanting way too much 

wanting to touch 

but i had everything i need 

oh, my fucking greed 

been waiting far too long 

slowing us down 

but you're all i want is the heaviest cloud in the sky 

sometimes it rains in my heart, oh girl 

"you have become a passing cloud 

האלבום נפתח בצליל חיוג, משיבון סלולרי מודיע שהמספר כבר אינו מחובר ומשם הדר ממשיך בקולו בליווי קלידים.

הקטע האינסטרומנטלי ברצועה השנייה  נשמע כמו מארש צבאי לזכר הקשר שנגמר, ולמרות זאת,  הפעם לא מדובר בעוד אלבום בסגנון "הפוזה המלנכולית האנגלית" של מוסיקאי שתופס גיטרה ומקליט אלבום מלנכולי אקוסטי כי נשבר.
הדר, אסף סביבו נגנים מוכשרים ופרט לרצועה הפותחת, כל השירים מנוגנים בתזמורת מלאה, תוך שהוא יוצק לתוכם את השילוב הנפלא של המוסיקאים והאלבומים מהם הוא מושפע והביטלס-רדיוהד-קרביץ שלו  בשילוב עם הטקסטים ותיאור המצבים גורמים לאלבום להישמע נפלא. 
(אני אישית מכור לרצועה החמישית).

למופע ההשקה הוא בחר את השם הכל-כך מתאים "בסוף לא מתחתנים" והוא סיים אותו ב "all you need is love"  של הביטלס כמו אומר שלמרות הכל, הוא כבר התגבר, ועדיין כל מה שצריך בסך הכל זו אהבה אחת אמיתית וטובה.

אלבום קונספט מושקע החל מהעיצוב,על גבי הדיסק מוטבעת תמונה של אחד מאישוניו, ועד לצליל האחרון ברצועה האחרונה. 

כשאורן ברזילי הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו סיימתי את ההמלצה
בשורה "וספק אם בשנים הקרובות נראה אלבום מושקע כלכך"

- הדר בהחלט מספק את האחד.

דף האמן בפייסבוק 
ניתן להקשיב לרכוש את האלבום דף האמן בבנדקאמפ 
תמונות ממופע ההשקה בתמונע 

הדרה לוין ארדי - Who's gonna stop her now

הדרה, "המוסיקה שלה מנשימה לי את הנפש" חברת פייסבוק בשם אפרת כותבת לי אחרי שפרסמתי לינק,  ובתגובה אחת קצרה מצליחה להגדיר את מה שקורה לי בנסיעות הליליות או בשבתות בבוקר, השעות בהן בדרך כלל אני מקשיב לאחד מהאלבומים שלה.  

כשאתה מגיע להופעה של הדרה אתה לא באמת יודע איזה שירים את עומד לשמוע,  גם היא לא.

על הפסנתר שלה מונחים עשרות שירים מעשרת האלבומים שלה, היא יודעת עם איזה שיר היא תתחיל ומה השיר שיבוא אחריו כל השאר תלוי באיך שההופעה תזרום ובמספר כוסות  היין שהיא שתתה במהלך הבאלנס ולאורך ההופעה.

אחרי השיר הראשון היא מודה בעברית לקהל שהגיע 
"We are few, but chosen few" היא אומרת, מרימה את כוס היין שבידה "Here's to the millions we'll make" וממשיכה לשיר הבא.

"אתם מוזמנים לדבר איתי, להגיד לי מה אתם חושבים על השירים, כי כל עוד זה לא הוקלט אתם יודעים הכל פתוח" ומחייכת

"אבל רגע רגע רגע, אנגלית או עברית?  באיזה שפה אתם מעדיפים שאני אדבר איתכם ?" היא שואלת, הקהל מבחינתו עונה שזה בעצם לא משנה כל עוד היא תמשיך לשיר.

לוין-ארדי, דור שמיני בארץ נולדה וגדלה בירושלים ומי ששומע את המוסיקה שלה או מגיע להופעה בפעם הראשונה סביר להניח שיחשוב כי את רוב חיה היא העבירה בחו"ל ולאחר מכן הגיעה לארץ.

היא אף פעם לא למדה לנגן או לשיר בצורה מסודרת, בגיל 37  התיישבה בצמוד לפסנתר, ניגנה כמה אקורדים  והבינה שזה הייעוד החדש שלה בחיים ובמהלך שנה וחצי היא הספיקה להוציא 3 אלבומים, לזכות בפרסים, להתארח בלייב סשן

ב-BBC ואחת מהופעותיה אף שודרה בBBC World.
למרות זאת  אחרי 10 אלבומים E.P אחד ו160 שירים היא נחשבת לאמן ומוסיקאי מוערך שלו קהל מאזינים אדוק שמגיע להופעות וקונה את האלבומים, אבל עדיין בניגון לכל היגיון בשוליים.
חברות התקליטים כמובן לא הקלו על ההתנהלות העצמאית שלה ואחרי שהיא השתחררה מהן האי.פי שלה זכה בשם

? WHO'S GONNA STOP ME NOW    

את הסינגל הראשון מתוכו  TRUE LOVE , בלדת פסנתר עוצמתית וזועקת
 true love is trouble, הפיק לא אחר מאשר בנה אדם ג'יימס  שגם הוציא במהלך 2012 את אלבום הבכורה שלו How about now בו היא מתארחת בשיר
Lossing trust 

ואז הגיעה ההצעה מ - PLAY BOY 
כששמעתי שהדרה הולכת להופיע במהדורה הישראלית הראשונה במגזין PLAYBOY הופתעתי.
היא היתה מורה לקולנוע, במאית, סופרת ומשוררת , נכון אי אפשר להתפרנס בארץ מאמנות ומוסיקה אבל PLAYBOY ? 

אז לא, היא לא מופיעה שם בתמונות הלבשה תחתונה, יש לה טור קבוע בו היא כותבת וכבר התפרסמו בו שני פוסטים  "אל תתפסו אותי במילה" ו"היפסטרית מן המניין".
מי שמכיר את הטקסטים שלה יודע שהמראה העדין שלה מטעה, היא יורה ואומרת בדיוק את מה שהיא מרגישה בלי לחשבן, ישירות מהלב והקרביים אל עומק התודעה של המאזין או הקורא. החל ממערכות יחסים וסיטואציות מהחיים שחלקן מרגיעות במקצב שלהן (happy bossa nova) ומחויכות "אני לא סייד קשוע, כי ככול הידוע לגוגל, סייד קשוע כותב בעיתון לאנשים חושבים ואילו אני כותבת טור בעיתון לאנשים עם ביצים", חלקן גורמות לך להיכנס לסיטואציה, להזדהות וביחד איתה גם לכעוס ("alone is alone"), להעצב ("מישהו פעם אהב אותי") או לשים את האוזניות על הראש ופשוט לשקוע אל תוך אחת מבלדות הפסנתר.

פרט לכתיבה היא גם מציירת, האיורים שלה עוטפים את הסינגלים ונמכרים כחלק מהתהליך למימון המוסיקה, היא אף יצאה בקמפיין למימון האלבום הבא  אליו נרתמו המאזינים שמלווים אותה לאורך הדרך וצמאים לעוד, וגם כאלה שגילו את המוסיקה שלה בעת האחרונה. 

האלבום הבא ה- 12 במספר הולך להיות שונה מקודמיו, הרעיון שלו החל כשהיא עבדה על האי.פי והקשיבה לארכיון המוסיקלי האישי שלה שם מצאה שירים עם "סאונד שרוט ולב פראי" כפי שהיא מגדירה אותם.
"מצאתי פנינים בלתי מלוטשות, ששווה לשחררם לאור, למרות ואולי דווקא בגלל הסאונד השרוט. יש חסד מיוחד, בלשמוע שירים בראשית דרכם, בעודם ערומים, כשאפשר לשמוע את הגיטרות, הבס, והתופים המחפשים את דרכם בשיר, נדמה לי שהדרך היחידה להצלת השירים הללו, ברוחם ויחודיותם, היא לשחררם כפי שהם."

אז "אל תתפסו אותה במילה" כי יש לה עשרות טקסטים ושירים ששווה להקשיב להם, פשוט תלחצו PLAY ותנו לנפש לנשום.

הדרה לוין-ארדי - האתר הרשמי 
דף האמן בפייסבוק 
תמונות מההופעה בלבונטין ניתן לראות בדף הפייסבוק של הבלוג

נמרוד לב בהופעה - סיפור אהבה על פיה וגיטרה.

11 שנים אחרי שזמרת הברים האדומה עלתה על ה"ראלי צ'ופר" שלה ודהרה אל האופק,הוא הספיק לעזוב הכל,לעבור ליישוב מרוחק בצפון, להקים הרכב אלקטרוני בשם RBS ושוב להיעלם מהתודעה.

את בד הקנבס החליף פרופיל האינסטגרם שלו והוא שובר את השתיקה הארוכה וחוזר להופיע.

14 נובמבר 2012 הופעה בבר גיורא. 

זה ערב מלחמה ו"עמוד ענן" מסתיר את האופק, אבל ההופעה נקבעה וכל הכרטיסים כבר נמכרו מראש, התלבטתי אם ללכת כי התיק כבר מוכן ולא ידעתי אם "הצב" מספיק איטי או שיש עוד כמה שעות להנות.

מרתף הבר גיורא, אוירה חמימה הקהל מחכה, הוא עולה אל הבמה ומתחיל את ההופעה עם "רץ אל תוך הים" הסינגל הראשון שהוא הוציא אל הרדיו, אני מחייך ושמח שהחלטתי להגיע.

בהמשך הערב מיקה קרני מבצעת את מגדלור, גיא דגן מצטרף מתוך הקהל לשיר נוסף עם המפוחית באילתור ספונטני וההופעה הופכת מערב מלחמה חדשותי מתוח לאי של שקט מוסיקלי, שגורם לך לשכוח את הכל לכמה שעות.

הביצוע של "ימים טובים" מוכיח שהוא תמיד יהיה רלוונטי, אבל שיר אחד "שבע שורות על פלא הירקון" כל כך אקטואלי לאותו הערב.

"עוד מעט תישלף העיר תל אביב כמו אקדח. מה שיבוא מכיוון הים יתחיל ברוחות חמות. וברחובות כבר ידברו בשקט של אחרי היריות."
הימים הבאים בהם הוא ובת הזוג שלו רצים לחדרי המדרגות בכל פעם שתשמע  אזעקה בתל אביב יולידו את "אדום", הסינגל השני מאלבום הסולו העתידי, השיר מתאר את ההתמודדות עם המצב והוא נכתב בצל תחושת חוסר האונים הקלה שליוותה את חיפוש המסתור המתאים לאותו רגע - על רצפת חדר השינה או במסדרון חדר המדרגות.

"אדום צובע ימים ולילות
צפירות מנסרות ת'שקט ברחובות
ריח פחד מהול בתקווה
חיים כרגיל מחבקים גאווה"
 

סיפור אהבה על פיה וגיטרה 

את בת הזוג שלו הוא הכיר במקרה בטוויטר, אחרי שבועיים הוא הציע לה נישואים היא כמובן לא מהרה להגיד כן והציעה שיצטרף אליה לפסטיבל "אינדי נגב", שלאחריו הוא כתב לה את "לחלום אותך", שיר אהבה לפיה, ואז  היא כבר אמרה לו כן.

פרט לחיים ביחד הם גם משתפים פעולה באלבום כשהיא "מג'נגלת בין עיתונאות לכתיבת שירים, יוצרת מילים הופכת אותן למוסיקה ואותה למעשים" 

"חלוקת תפקידים טובה היא כזו שכל אחד עושה את מה שהוא טוב בו. בגלל זה הוא אחראי על הסדר ואני על הבלאגן" - היא כותבת כסטטוס בעמוד הפייסבוק שלה.

ביום ההולדת שלו היא לקחה אותו לג'וני, אמן הגיטרות, וביחד הם עיצבו גיטרה חשמלית בעבודת יד על פי צרכיו ורצונותיו והשם שלו רשום עליה באותיות צדף.

היא נמצאת לצידו בהופעות ובראיונות והיא שותפה מלאה בתהליך,הם מביאים את האהבה שלהם לתוך הטקסטים והצלילים באלבום והיא מתנקזת אל תוך היצירה עם כל היופי שבה.

.                                         לחלום אותך (צילום www.milanayalir.com) 

בסיבוב ההופעות הנוכחי שלו "הטרום בכורה לאלבום" הוא מארח יוצרים וזמרים ישראלים חלקם ותיקים וחלקם בתחילת הדרך, בתקופה הקצרה מאז חזר להופיע הספיקו להתארח לצידו על הבמה מיקה קרני,ג'וני שועלי, ג'קו אייזנברג, סיוון טלמור, אודל נמרודי וקובי אוז.

ינואר 2013 הופעה בתאטרון תמונע

"יש לי מכשיר כזה, לופר, אני מנגן הוא מקליט ואז אני שוב מנגן והוא שוב מקליט" הוא אומר ומתחיל לנגן את צ'יינה, הקהל כמובן לא ממתין ומצטרף אליו לשיר ב"פה רה פה פה פה פם", בהמשך הערב הוא יבצע שיר נוסף בשילוב הלופר ובשיתוף הקהל.

כשקובי אוז עולה לבמה הם מבצעים ביחד את "תפילת החילוני" מתוך מזמורי נבוכים, לשאר שלושת השירים הבאים שהם יבצעו ביחד תהיה כמובן הקדמה יחודית ובלתי מתוכננת שתגרום לשניהם לצחוק ולקהל לחייך.

"קובי,באיזה סולם אמרנו שעושים את זה ?"

"למה אתה שואל אותי על סולמות ?, כי קוראים לי יעקב ?".

הם מתחילים לשיר את "זה כל הקסם" כשקובי בתפקיד זמרת הברים האדומה.

הוא שר, נכנס אל הדמות מנדנד את רגליו ועושה לנמרוד "עיניים" בחיוך שגורם לו לצחוק תוך כדי שירה ואיתו גם הקהל.

2 שירים מאוחר יותר בביצוע"כשאני איתך אני כמו דג" נמרוד יהיה על תקן שרית חדד ובסוף הוא גם יבצע מאוול.

                                          התחנה הישנה (צילום: גיא פניג)

אחרי תקופה ארוכה בה הוא שמר על שתיקה והיה בעיקר שותף ליצירות של אחרים מאחורי הקלעים, הוא פעיל מאוד ברשתות החברתיות פייסבוק ואינסטגרם,  ומי שעוקב אחריו נחשף לתהליך יצירת האלבום, בהופעות שלו הקהל הוא חלק בלתי נפרד מהמופע אם במונולוגים שלו לפני השירים שהופכים לדיאלוג עם הקהל ברגע או בסיפורי הרקע לכתיבת השירים של האלבום.

לכו לראות איך סיפור אהבה הופך לשירים ולמוסיקה, ההנאה מובטחת. 

ראודור - משהו משלו

את המוסיקה שלו הכרתי בהתחלה רק דרך הטקסטים שצוטטו מדי פעם בשורות סטטוס של חברים שלו בפייסבוק 
חיפוש ביוטיוב של החומרים שלו הניב כמעט אפס תוצאות, פרט ל 2 הופעות בהם הוא מארח את אמיר דדון או ארז לב ארי.
לפני כחצי שנה הוא הופיע ב"פסטיבל סמילנסקי" בבאר שבע שם אירח שוב את ארז לב ארי, אחרי תקופה ארוכה בה המתנתי שמשהו יתפרסם, נכנסתי לרכב ונסעתי דרומה, לראות ולהקשיב. 

ראודור - שם לא שגרתי שעורר בי סקרנות כי תחילה חשבתי שמדובר בשם של הרכב, מסתבר שכבר מהתחלה מסלול חייו לא היה קל, בזמן שאמא שלו נשאה אותו בבטנה הרופאים טענו כי ההריון מסוכן,היא התעקשה להמשיך אותו וללדת ומכאן גם השם 
ראודור, כי זכתה לראות אותו נולד.

בתחילת דצמבר האחרון הוא שחרר לרדיו את הסינגל הראשון מהאלבום " מדרון האהבה", הטקסט שלו מדבר על זוגיות העליות והירידות לאורכה ובו הוא מבקש מבת הזוג שלו להחזיק חזק במדרון האהבה וביחד להתגבר לעצום את עיניה  להיזכר בכל מה שטוב בו.

                                                                        מדרון האהבה 

אבל אל תתנו לטקסט להטעות אתכם הוא לא עוד אחד מאותם "רומנטיקנים מונוטונים" שכל האלבום שלו נוטף אהבה, בטקסטים שלו הוא מספר על ההתמודדויות שעבר במהלך שנות חייו במשך שנים נלחם על המוסיקה שלו, ובעזרתה בסופו של דבר הוא מנצח הכל, "יש לי סיפור חיים מורכב ודרך המוסיקה אני מספר אותו" 

החל מהחרדות והפחדים שבאים מהבית בהקשר של החיים בכלל ובחירת המקצוע בפרט, או כמו שהוא מגדיר את זה  "השריטות שעוברות מדור לדור"



זה לא שלי הפחדים החרדות
אני נבראתי טהור

אני לא אמשיך את זה 
כן כאן זה הסוף
עד היום הסיפור הזה
נכתב בשבילי 

עכשיו זה התור שלי לבנות משהו חדש משהו משלי
(מתוך : "משהו משלי")

ועד להתמודדות האישיות שלו עם אבדן ופרידות וההשלמה עם הדברים.

רחובות שפעם שיטו בי היום כבר לא נוגעים
מקומות בהם טבעתי לא אומרים דבר
נקודות אותן חיברתי האירו את הדרך אל רגשות שלא ידעתי שאוכל לחוש לעולם עכשיו רואה חד שומע צלול 
כל כך ברור
עכשיו הגוף הוא אחד נשמה שפורחת
הכלוב שבור

הם חשבו שאצלול בשקט
אעלם כמו כל היתר
שלשתוק זה הכי טוב שאפשר
מוטב שכך לעוף מוזר

איך סודות קטנים שנגלו לי
חשפו את אותו השקר
שחייב לחיות כמו כולם
שלא אוכל לפרוש כנף

עכשיו רואה חד שומע צלול 
כל כך ברור
עכשיו הגוף הוא אחד נשמה שפורחת
הכלוב שבורלעוף לאן שרק תרצה

(מתוך : לעוף)


בהפקת האלבום קשורים שמות מהמובילים בתעשיית המוסיקה  רפי קריספין , ערן מיטלמן , מורן גמליאל  ואמנים מוכרים כמו דדון ולב-ארי שמחים להגיע ולהתארח בהופעות שלו.

משרד היח"צ שלו מקפיד באדיקות על תזמון הסינגלים והראיונות שמשוחררים לתקשורת, בהקשבה לאי.פי ששוחרר לתקשורת המכיל 3 שירים נוספים, הוא מפתיע ביכולות הווקליות שלו, והבידול של ראודור הוא הרבה גם בזכות קולו הייחודי. זה בהחלט הולך להיות אחד מהאלבומים המסקרנים והמושמעים ב2013. 

צילום: גל אלי
לדף האמן בפייסבוק - ראודור 

אתי אנקרי בהופעה

כשהייתי ילד ושמעתי את אתי אנקרי שרה את ה-"דאנדינהדאנה" שהיא אמרה לו, חשבתי שזה סתם ג'יבריש ואז בראיון ברדיו היא הסבירה שזה מקצב תופים הודי, השבוע אחרי שנים של האזנה למוסיקה שלה ראיתי אותה בהופעה.

היא עולה לבמה בתלבושת המסורתית-דתית המושקעת והמוקפדת שלה, ברגע שהיא לוקחת לידה את הגיטרה ומתחילה לנגן ולשיר, אתה מתחיל להבין כמה עוצמה יש לה ולאט לאט מלווה בקולה אתה נכנס אל אווירת המופע ומתעטף בצלילים ורוחניות.

עשן על הבמה - אחרי השיר הראשון הבמה מלאה בעשן,היא מיד מתחילה באלתור מוסיקלי שדרכו היא מבקשת מהתאורן לווסת את כמות העשן, הנגנים מג'מג'מים ביחד איתה ונולד שיר ברגע.

"אנחנו עובדים על המבטים המופתעים שלהם בחזרות" היא אומרת בחיוך והם כולם צוחקים ביחד על הבמה, המשך הערב יוליד שני  אלתורים נוספים שבהם ישתתף גם הקהל.

                                                מופתעים ? 

בין השירים היא מספרת על השירים ונכנסת לדמויות ואם מתמזל מזלך אתה תקבל גם "סדנא" תוך כדי, כנראה שהיתה סיבה מכוונת שלא הצלחתי להגיע להופעות שלה עד לנוכחית, באמצע ההופעה בין השירים היא התחילה לדבר על מקצבים בתופים - מבחינתי זו היתה סגירת מעגל.

                                         
אם אכתוב "הופעה מעולה, רוחנית, מצחיקה, אחת ההופעות הטובות שהייתי בהן בשנים האחרונות", אני אשמע קלישאתי ונדוש אבל זה פשוט ככה, שווה כל רגע.

איתי דיילס - התחלה אמצע סוף

שישי בצהריים דרום תל אביב, גבר עם זקן משקפי שמש שחורים וחזות מזרחית,יוצא מהרכב וממתין.
"אני כאן בפינה" - הוא מודיע בנייד.
- "אני בדרך אליך" עונה קול מצידו השני של הקו, מקצה הרחוב מגיח בחור משקפי שמש שחורים ומעיל עור,לחיצת יד,חיבוק קצר והוא מוסר לו חבילה מרובעת שחורה עטופה בצלופן "מקווה שתאהב את זה" ..
אחרי תקופה ארוכה של האזנה למוסיקה שלו ברשת הדיסק של איתי דיילס הגיע לידיי.

דיילס הקשור להפקות מוסיקליות שונות, "קולומביה" ואלבום הבכורה של ליהיא שגיא (שאף משתתפת בשיר הנושא)עובר לקדמת הבמה ומשחרר השבוע את אלבום הבכורה שלו "התחלה אמצע סוף".

הוא חי בעיר ללא עבר שחיוכים צבועים עדיפים על דמעות אמיתיות 

הוא זוכר דברים שרצה לשכוח ובירידות התלולות הוא מרגיש גבוה

לא רוצה שתלטפו אותו או תעטפו אותו, שאין לו אוויר הוא נוסע לקצה השני של העיר
אולי יום אחד הוא ישתנה, היום הוא יודע שזה לא יקרה.

דיילס עולה לבמה עם ההרכב הקבוע שמלווה אותו לאורך הדרך ופרט לגיטרת הבס הוא מתחבר בעצמו לגיטרה בס נוספת, באותו הרגע אני נזכר ב"נאום הבס" של תמיר אלברט בכתבה ששודרה בסוף שנות ה90 ונקראה "בנוגע לבסים" ומחייך, כי מאז הג'ינג'יות לא היה כאן אלבום אלקטרו-רוק משובח בעברית ובמיוחד לא עם תוספת בסים בהופעות.

 השבוע גיליתי אחד כזה ואני נהנה מכל רצועה ורצועה שנמצאת בו.

יאיר רובין גיטרה
עודד סיידא תופים
ניסים טוויטו בס
דרור שם טוב קלידים
צילום עטיפה : גילי דיילס
תמונות מהופעה: Beat-oN

ויקי גורדון - איך זה מוזר ש למרות המסכה מתחילים לחיות

כששמעתי את המוסיקה שלה בפעם הראשונה חייכתי, זה בדיוק הרוק שהאזנתי לו בסוף שנות ה80,הרוק הנקי נטול האלקטרוניקה, הפשוט - תופים, גיטרות, בס, שירה וקול שני עם איזה סולו טוב בסוף ולפעמים גם באמצע.
אבל זה לא היה רק זה, המקצב והטקסטים שלה הזכירו לי משהו ישן ומוכר.
למחרת ברכב פתאום שיר מתוך "פנים ושמות" של רובס התנגן וסגר לי את הפינה בדיוק.

תגיד, נו ? מה קורה עם ההיא אתם עדיין ביחד ? 
אני שואל חבר מהמילואים בפגישה מקרית ברחוב

-"עזוב נגמר כבר לפני חודש", הוא עונה לי "חזרתי הביתה מצאתי אותה אורזת.."

סצנת קרטון, מכירים ??
אז ככה, אתה נכנס הביתה רואה קרטון על שולחן

- "אני עוזבת !!" היא אומרת ואתה בתגובה משכנע להישאר ומבטיח להיות טוב יותר.
אחרי חודש בדיוק אתה נכנס הביתה, שוב קרטון שוב שיחה - בפעם השלישית אתה מיד אומר
"טוב, בואי אני אעזור לך לארוז" ואז היא מתחילה לגמגם אבל....מה...למה ???

גברים, אי אפשר איתנו ואי אפשר בלעדינו, מה גם שהאגו שלנו אף פעם לא נותן לנו לבדוק מה קורה עם הצד השני אחרי שמתפצלים.

ו"איך זה מוזר ש.." מתאר מה קורה שם בשביל כל בעלי האגו שלא עוצרים ומסתכלים אחורה.( ולחלקנו הוא אפילו ישאיר חיוך)

"איך זה מוזר ש
אתה מאושר כש
היית אמור להתאבל, להתבלבל, לרוץ אלי, להתחנן שכבר אחזור
לא ששכחתי-
זאת אני אני שהלכתי
ונשבעתי שלעולם, לעולם לא אביט שוב
לאחור"

קוראת יקרה, אחרי שתקראי את השורות שפתחו את הפוסט את בטוח תגידי
-" כן, אבל בטוח הייתה לבחורה מהשיר סיבה לארוז"
אז הנה הסיבה בשיר הבא.. במיוחד בשבילך.

בסופו של דבר אחרי הכל, אם את אורזת במזוודה או קרטון, כל אחד מוצא את הפינה שלו ושוב ביחד או לחוד מתחילים לחיות 

לי שלושת הסינגלים גרמו לרצות לשמוע עוד ולחכות לאלבום.
רובס - אם אתה קורא את השורה הזו תזמין אותה לדואט, בטוח שביחד יצא מזה משהו טוב.