כשאתה ראש ל40 שודדים , בשגרה שלך אתה חייב להיות מאצ'ו, להפגין גבריות 24/7 ולא להראות חולשה לרגע. ואלישע הוכיח את זה לא מזמן בדף הפייסבוק שלו.
ולמרות שהוא וה 40 בדרך לאלבום שני,
לקראת גיל 30 הוא שובר את שגרת המאצ'ו, מצרף אליו את אלוף הארץ בקרטה, אחד כזה שגם יודע לנגן על כל כלי שנדרש (המפיק המוסיקלי והשחקן אלדר ברנטמן AkA אלדי) , ביחד הם לוקחים את הספינה של מרקו פולו ויוצאים למסע בארצות חדשות של רגש בחיפוש אחר הגבר החדש.
אחד כזה שלא מפחד להזיל דמעה, להתקשר ביום שאחרי ולכתוב את מה שיש לו להגיד מבלי להסתתר אחרי דיסטורשן.
אחרי הקליפ המושקע עמוס הלוקיישנים לDictator
ושהכריזה ב universe control
שהוא והיא נלחמים בכוחות המשיכה
בסינגל החדש שלה שהקליפ שלו צולם במקום אחד אבל מושקע לא פחות באיפור ותפאורה,
היא מבקשת ממנו Stay.
היא כבר הספיקה לחמם את Deep purple ביחד עם אפרקו , להעלות מופע רוק משותף עם בן הזוג שלה , בן שופן
ובמאי הקרוב, היא משיקה את אלבום הבכורה.
טקסטים לא מתפשרים שמדברים על רגשות סוחפים וגם מחאתיים.
ובטקסטים שלה היא קצת אוהבת "להרחיב את המסגרת" ולא להיות קונקרטית מדי.
הסיפור הולך ונבנה ככול שהשיר מתקדם ומקבל תפנית כשהוא מסתיים.
אם היה כאן סולו גיטרה, הוא היה הופך את הרצועה לבלדת רוק קלאסית ודביקה , ומאי ושופן מבריקים בהחלטה לא להוסיף אחד כזה.
כמו גורמים לך להבין שמשהו לא מתרחש כמו שצריך בסיפור העלילה של השיר.
משכנעים אותך להשאר, להקשיב לשאר הרצועות
ולהמתין לשאר האלבום.
אחרי שהתגנבה לחתונות אמיתיות וצלמה קטעי וידאו ל"קל להתאהב בי"
הפעם , הקליפ של הסינגל החדש שלה "כתבו עלי"
צולם באמצעות אפליקציית musically
והוא משלב את הציניות והטקסט הלא קל והמלא הומור עצמי שלה , "פה כמעט קיבלתי תפקיד ראשי" היא שרה כשברקע הבימה , we all wanna be big stars הקאונטינג קרוז שרו פעם , זה תופס במיוחד בתקופה הנוכחית מלאת האפליקציות.
ומושקוביץ' גם היא רוצה
בינתיים המוסיקה הפופית שלה גורמת לך לקפץ בשמיעה ראשונה , ואז גם לחשוב כשאתה מקשיב בפעם השניה לטקסט.
היא מצרפת אליה קליפים יחודיים כשהיא מצליחה להגיע גם לדור הצעיר יותר ולגרום לו להקשיב לה , עובדה שכוכבניות רשת מופיעות בקליפ לצידה.
עד שהיא תהיה פופ סטאר
ב21/04 היא משיקה את הסינגל החדש בתיאטרון תמונע.
בפעם הראשונה שראיתי אותה מופיעה עצרתי את עגלת התאומים שלי מחוץ לקניון ברחובות.
2 ילדים בהופעת רחוב עם גיטרה, עומדים ומבצעים קאברים שצריך הרבה אומץ לשיר אותם ובמיוחד מול קהל, בשיר השני , כבר התחלתי לצלם.
שנתיים מאוחר יותר פגשתי בה בשוב והפעם על המסך, כשהשתתפו בריאלטי.
ועכשיו היא כבר בוגרת יותר, לא רק בגיל
הטקסטים והלחנים כבר שלה - יש לה גוון קול שראוי לשירים משלה ולא עוד גרסאות כיסוי לאחרים.
אחרי "שקט" הסינגל הראשון והאמיץ שהוציאה
היא מוציאה סינגל חדש "שדה"
בפרופיל הפייסבוק שלה היא כותבת
"אני מרגישה את כולי חשופה ולא יודעת איך לאכול את זה. וכזו הייתה האהבה ההיא, בשקט בשקט, חשופה כולה. וזה הזוי איך להוציא אותו ככה, זה להוציא אותה בעצם מהחדר שלי, הסגור, אליכם. עכשיו זה של כולכם"
היא שרה
"איתך זה הכי גבוה
והכי אפשר ורצוי לנגוע
ובך הכי בא ונראה לי שתמיד יש למה לצפות"
ואחרי שני סינגלים מעוטרים בקליפים מיוחדים, בהחלט יש עוד מה לצפות.
מחשבות משומרות, לכל אחד יש כאלה שהוא סוחב איתו חלקן אף תכתיבים נורמטיביים שנקבעו מזמן והן כבר לא רלוונטיות , וקולברג מעלה את השאלה המתבקשת
- למה בעצם לא לנטוש אותן ולהתחיל עם מחשבות טריות כל פעם מחדש ?
"הפסקתי לכעוס, נגמר המאבק
לומדת להיות שמחה" - היא מעידה על עצמה.
בקמפיין ההדסטארט שלה , היא מצולמת מוקפת בקופסאות שימורים , ויש גם סיפור על מוסיקה שמחברת בין אנשים בכל המאמץ להשיג כמות כזו של קופסאות, ועל איש אחד עם לב גדול , בחור בשם עלי מכפר קרע שנרתם לנושא.
אגב , כל קופסא כזו נאטמה לבסוף לאחר שאוחסנו בה תשורות לתומכי ההדסטארט.
בעוד 8 ימים יגיע מועד הדד-ליין להדסטארט.
ומחר (שישי) היא תחגוג את יציאת הסינגל ותארח על הבמה את טל לוי (טלוי) שהשנסונים השנונים והקומיים שלו כמו מתחברים לאלבום הקודם והטקסטים החדים שלה.
באפריל 2013 ראיתי אותם על הבמה בפעם הראשונה פלדינגר עלתה לבמת תמונע בשמלת זברה ותסרוקת אפרו, וסחפה את הקהל לתוך מערבולת הצלילים והטקסטים. כשחזרתי מאותה ההופעה נכנסתי בנסיעה איטית לרחוב השקט שלי כששלחתי את היד להנמיך את הרדיו, לרגע משהו לא הסתדר לי, ואז קלטתי שהוא היה כבוי והרצועה הזו LAMB, התנגנה לי בחלל המודעות בפול ווליום כל הדרך כשפלדינגר שרה WHO LIVES IN ME.
ואז בפעם הראשונה, הבנתי כמה עוצמה יש להם. פלדינגר, היא כמו מרקורי לקווין וקנופלר לדייר סטרייטס, אבל גם שם "גיבור" ההרכב לא יכול להתקיים בלי כל אחד אחר מהשותפים בו. הקול שלה שחודר אליך לנימים ומרקיד לך את כדוריות הדם בצמוד לעיבודים של צוק שמשלים אותה באלקטרוניקה, לצד נשיפות החצוצרה והקול השני והשירה של גבע שמתיישבים בול עם המיתרים של נטע מימון והסנכרון המושלם עם התופים והבס של רוטמן ובלום.
ואז הגיעה הMARINADE האלבום השלישי , בו צוק ופלדינגר במרקחת שאופיינית רק להם רקחו מתכון נפלא , כמו השרו את האלבום בצלילים וטקסטים אפלוליים מחד ומקפיצים מאידך ולבסוף הם מדליקים את האש עם קליפ מושקע
פלדינגר עולה אל במת הבארבי בחליפת טרובדור כמו נועצת את האלבום השלישי ישירות אל מרחב הצלילים וסופית שובה את הקהל
במרץ 2017 הם הופיעו בכל יום ראשון באברקסס , במשך חודש שלם הופעות פתוחות בהן הם חשפו את החומרים מהאלבום החדש לקהל שעוקב אחריהם באדיקות, פלדינגר תקדיש את אחד השירים בחיוך לאותו ה"גרעין הקשה" שמגיע לכל ההופעות וגם כאן , היא מגיעה בתלבושת שונה לחלוטין הפעם בחליפת עור ותסחוף שוב את הקהל וזה כבר ברור לכולם , שהבמה של האברקסס קטנה להם , תרתי משמע.
בנובמבר האחרון בתמונע, בהשקת הקליפ המושקע והסינגל שנושא את שם אלבומם הרביעי NEVERLANDER
הקליפ הוקרן על הקיר בתמונע בזמן שהם מנגנים על הבמה והקהל כמו מקשה אחת זז ומוצא את המקום שיאפשר לו לראות את שניהם במקביל כמו מבקש לא לפספס פריים מכל מה שקורה באותו הרגע. "זה כיף לחזור הביתה" פלדינגר אומרת ומודה לתמונע , כי המקום מרגיש כמו המגרש הביתי שלהם
בחודש מרץ האחרון פלדינגר וצוק יצאו ביחד לסיבוב הופעות וראיונות בתחנות רדיו בחו"ל , לקראת הקיץ הקרוב
והאלבום החדש כבר צובר קהל מאזינים ומחמאות באירופה ובמזרח הרחוק.
יש הופעות שאתה מתרגש ללכת אליהן. התאהבתי בPhototaxis בזכות LAMB וFIRE היה הצלצול של הנייד שלי במשך תקופה ארוכה , בכל הופעה אני מצלם את הביצוע של LAMB כי הוא מבוצע אחרת, את FIRE אני אף פעם לא מצלם , זה לא שאני לא רוצה
- אני פשוט רוקד ומשתולל בתוך הקהל
בשני הקרוב אני הולך לראות אותם שוב , בהשקת האלבום הרביעי במספר.
ימית הגר, היא כבר שם דבר בסצנת הבלוז המקומית ופרט לכך היא גם מוכרת בפסטיבלי הבלוז בעולם.
היא מרימה פסטיבל בלוז חמישי בסדרה
וסופסוף יש לי את הזכות לראיין אותה ב10 שאלות
בהן היא חושפת אחת ולתמיד למה דווקא בלוז
ומה השאיפות והחלומות שלה לגבי הבלוז בישראל.
מה בדיוק את אוהבת בבלוז, זה הסיפור? המנגינה? המילים? הגיטרות? מה הקטע שלך?
אני עדיין מרגישה שאני מנסה לפצח מה בדיוק הוא הדבר שאני הכי אוהבת. מה שאני בטוח יודעת זה שאני אוהבת במיוחד את הבלוז שמגיע מהגבעות הצפוניות של המיסיסיפי, אני מרגישה שזה קצת בלוז ללא כללים – אותו אני אוהבת מאוד. אני מתחברת מאוד לבלוז שיש בו מלא דברים רפטטיבים כמו כל מיני בלוז מאזור שנקרא בנטוניה וכל מיני דברים בלוזים – גרוביים כמו למשל: RL Burnside sound machine groove
או דברים של חיזיקיה ארלי ואלמו וויליאמס כמו השיר המדהים הזה או עם פו'צי כמו פה.
דברים כאלה מטריפים אותי.
עוד אני אוהבת נשים ששרות כמו נהג משאית ולא ברכות כמו למשל השיר הזה, מדהים. מה הכי מבאס אותך שאנשים לא מבינים כשהם מדברים על בלוז?
אנשים שחושבים שבלוז זה מבאס או מדכא, אנשים שחושבים שכל השירים של הבלוז הם על מישהו שאישתו זרקה אותו, וגם אנשים שחושבים: שיש רק בלוז 12 תיבות, שבלוז זה רק אריק קלפטון וביבי קינג, שאין נשים מדהימות בבלוז, שבלוז זה עולם גברי וגם אנשים שלא יודעים שיש פסטיבל בלוז בארץ.
האם הבלוז הוא עולם גברי?
לא, הוא של כולנו. מה הכי חסר לך בבלוז בארץ? מה יש הרבה ומה אין בכלל?
חסר לי שהפסטיבל יהיה כולו בחינם (שזה אומר שחסר לי תקציבים \ תמיכה מהעירייה \ ממשרד התרבות \ מחסויות), חסרה לי תמיכה מחלק מהתקשורת (גם התל-אביבית) שמתעלמת מעצם קיום פסטיבל של 60 הופעות כבר פעם חמישית.
הכי חסר לי זה תקציב להביא את הבלוז שאני מביאה מחו"ל גם לפריפריה, לכל הארץ, לאנשים שמעולם לא חוו מופע של בלוז חו"ל אמיתי בעיר שלהם. הבאתי את ג'רון פקסטון לארץ ל-30 הופעות כבר, רובן היו במקומות מרוחקים מהמרכז כמו מטולה, דימונה, ערד, יישובים וקיבוצים שונים – וזה הביא שימחה מאוד גדולה. הייתי רוצה את האפשרות לעשות את זה לעיתים יותר קרובות (שזה שוב אומר תקציב..). חסר לי גם מיליונר חובב בלוז שיתמוך בפסטיבל הבלוז ויאפשר לנו להביא הרבה מופעי חו"ל, לעשות כיתות אמן, הרצאות וסרטים – הכל בחינם. מי יודע, אולי דבר כזה יוכל להביא גם תיירות מחוץ לישראל ממדינות קרובות.
חסר לי כמובן, אם כבר שאלת, עוד תוכניות בלוז בתחנות רדיו בארץ, מועדוני בלוז, פסטיבלי בלוז נוספים, בלוזיסטיות ובלוזיסטים חדשים שאני עוד לא מכירה וזה הכל. איך את מסננת את ההופעות לפסטיבל הבלוז? איך זה עובד?
אני מקבלת פי 4 הופעות ממה שאני יכולה להכניס לפסטיבל. הסינון הראשוני הוא – בלוז\לא בלוז. מי שעושה פולק עם בנג'ו ושר דברים שמזכירים לי בלוז נכנס לרשימה של הכן בלוז, להקות שמארחות את אבנר גדסי – נכנסות לרשימה של הכן בלוז. הסינון השני הוא איכות החומרים – אם יש למישהו אפילו שיר טוב אחד מוקלט באיכות טובה שאפשר להתרשם ממנו ומההופעה שלו – הוא עובר לערימה של הכן. הסינון השלישי הוא – האם הוא הופיע בפסטיבלים הקודמים או לא. בכל פסטיבלים אנחנו מנסים להכניס הרבה תוכן חדש, אז אם מישהו, מהמם אפילו, עושה בלוז אבל הופיע כבר כמה פעמים ויש מישהו חדש שחייב להיכנס הפעם – אז החדש ייכנס. מי עוד נכנס בטוח? אנשים שמציעים הפקות מיוחדות, מופעי מחווה לבליינד ו'ילי ג'ונסון או ג'ון לי הוקר או ג'וניור וולס או נינה סימון. מאוד אוהבת כאלה. איזה הופעות עוד לא היו בפסטיבל אבל את ממש רוצה שיהיו?
יהוא ירון עושה בלוז שתורגם לעברית עם מלא אורחים לבחירתי, אבנר גדסי בהופעה משלו עם הרכב ועם יניב גריידי, אהוד בנאי עושה גארי דיוויס, דני סנדרסון בוחר בלוזים שהוא רוצה, מישהי שתעשה לי מופע מחווה לפרשס בריינט, להקת בראס בנד אחת שאני מחכה לה לפסטיבל הבא, עוזי רמירז במופע מחווה למיסיסיפי ג'ון הארט, דויד פרץ ורועי ריק במופע ירוחם-קלרקסדייל, יואל שמש עם ירון בן עמי בבוגי פסנתרים וגיטרות, מיכאל גריילסאמר במופע מחווה לכינור בבלוז. מה בא לך שיקרה עוד 5 שנים מהיום עם הבלוז בארץ?
זה קל.
שפסטיבל הבלוז ייקרא "פסטיבל הבלוז של ישראל" ויהיו מופעי בלוז בינלאומיים ומקומיים בהרבה ערים, מושבים, קיבוצים בכל הארץ, בעיקר במקומות שמעולם לא היה בהם מופעי בלוז משמחים.
שיקום פסטיבל בלוז מתחרה, נגיד באילת או בצפת או בקיבוץ רוחמה.
שיהיה מימון לפסטיבלי הבלוז בארץ ושיקומו מיני פסטיבלים בכל מיני מקומות בארץ כל הזמן.
שייפתח בלוז בר בתל אביב שיהיה בו רק מופעי בלוז, רק.
שיהיו לי 6 עובדות\ים פול טיים ג'וב: מגייסת חסויות, יחצנית, בוקרית, בוקר לחו"ל, גרפיקאי ומזכיר וכולנו נעבוד רק בבלוז כל הזמן.
איזה פסטיבל במיסיסיפי את הכי ממליצה להגיע אליו אם אפשר ללכת רק לאחד?
כמובן ש Juke Joint Festival בקלרקסדייל מיסיסיפי. כל שנה, בסופ"ש השני של אפריל.
אז בזכות מי בעצם יש את פסטיבל הבלוז?
בזכות הרבה מאוד אנשים שנתנו הזדמנות. כי שאול מהבארבי נתן הזדמנות ממש בהתחלה, בלי שום הגיון, כי הרי לא עשיתי הופעה מימי לפני הראשונה והוא נתן לי לנסות. כי המשקיע הסודי נתן הזדמנות והשקיע שקלים בבלוז בלי שום וודאות שזה יעבוד. כי האמן הראשון שהגיע מהמיסיסיפי נתן הזדמנות למפיקה שמעולם לא הפיקה דבר וסמך שיהיה בסדר. כי התקשורת נתנה הזדמנות וליטפה את כל ההתחלה עד שזה פרח. וכי הקהל נותן הזדמנות ומגיע שוב ושוב ועוד ועוד ומאפשר לפסטיבלים להמשיך ולקרות.
מה את הכי אוהבת בפסטיבל הבלוז ובכלל בסצינה של הבלוז בארץ?
אני אוהבת את מרוץ השליחים של הבלוז, את העובדה שכל אחד עושה משהו – ושיחד שומרים על הבלוז ומעבירים אותו הלאה ודואגים שהוא לא ייעלם מהעולם. אז מישהו מנגן בלוז ומישהו שר, מישהו מלמד ומישהו לומד, מישהו מפיק ומישהו כותב. מישהו משמיע ומישהו מצלם. מישהו מתעד ומישהו מפרסם. מישהו יוצר ומישהו חולק. מישהו מג'מג'ם ומישהו מלחין. מישהו מסדר את הבמה ומישהו מופיע ורוקד עליה ומדביק אותנו בבלוז.
היא הכי אוהבת את הגשם הראשון
זה "ששוטף תקופה אחת ומעביר אותי הלאה.
אני אוהבת את הריחות והאוויר בחוץ, ויותר מכל את ההשראה וההנאה
שיש בכתיבת שיר בחורף"
אז היא התיישבה וכתבה את "אוויר אחר".
אם ב2014 הסינגל הראשון שלה היה "הייתי מנסה"
היום , 3 שנים אחרי "חלומות גדולים" כבר לא מפחידים אותה" ב"אויר אחר"
היא הולכת כמו הגיבורים שלה - פרושיאנטה, ג'ק וואייט כשלצידה עודד דוידוב על ההפקה ומאור וויזל בחשמלית (שגם הצטרף לטריו שלה)
