יום שישי, 3 במרץ 2017

רחל ירון - עושה לכם "ורבל קינט" והוא יוצא פראייר לידה





בעניים עצומות על חבל דק , היא מנסה לשמור על מרחק
והאלבום נפתח ברצועה מרגשת ומלאה בטקסט חושפני




- היא יודעת שלברוח זה לא פתרון, שיש כמה דרכים להסתתר, לעומת זאת יש גם כמה להשאר

"אין לי זמן הכל מתמלא בעשן" , כמו במרוץ אחרי הזמן
בגיל 21 היא מחזיקה בידה אלבום שהפיק עמית ארז, ואלונה נוף עצבה לה את עטיפת האלבום, 
כבר הספיקה להופיע בפסטיבלים נחשבים.
לחיצה על PLAY והצלחתי להבין איך הצליחה לשבור את תקרת הזכוכית הזו.

הרצועה השניה כבר קצבית יותר הנגנים שמפליאים לעשות באלבום, כאן גם יוסיפו מקצב במחיאות כף
קרן אן , כבר לא גרה כאן אבל בהחלט משפיעה מרחוק

ברצועה הרביעית, כמו גלגלי רכבת שמחוברים ומניעים קדימה, העליות והירידות של המקצב, אתה כבר מבין שזה אלבום שילך איתך תקופה ארוכה, במשך תקופה האזנתי לו בדרך הדיגיטלית
כשהגיע לידי ההארד קופי - האלבום קיבל תפנית חדה.

הרצועה מסתיימת במילים :
"כשראיתי אותך מרחוק 
  הבנתי שהגעתי הביתה
  אבל כמו חלום בלהות
  עלית למעלה"

לאחר המאבק העיקש עם הצלופן, כשפתחתי את האלבום הבחנתי בתמונה שלה עם הקדשה

שורה אחת שלכדה לי את העין, ונחמץ לי לשניה הלב,  כמו נורה חץ שטרף את המילים וכל הטקסטים קיבלו משמעות אחרת.

" האלבום מוקדש לאבא שלי שאותו לא זכיתי להכיר" 



לרגע אחד היה לי פלאשבק ל20 השניות האחרונות בסרט "החשוד המיידי" בהן תנועה אחת של ורבל קינט (קווין ספייסי)
טרפה את הקלפים והחזירה אותך לראות את הסרט שוב ושוב.

כי אז הבנתי ש"לחי אדומה" לא מדבר על אהבה נכזבת, אלא על שברון הלב הגדול של אמא שלה לאחר האובדן
ושגרת היום הכל כך אפורה (בכלל מגיעה לאמא שלה צל"ש , להיות במצב הזה עם תאומות ..לא קל)

לחי אדומה כמו מתחבר לי עם "נמרים" של רוני אלטר, שגם הנוכחות שלה מורגשת כאן
ומיכה הרשליקביץ שניגן עם אלטר, היום מנגן עם רחל בהופעות וללא ספק מוסיף עם הסאונד של המיתרים שלו וויב וערך מוסף.

ואז הגיע תורו של יהודה עמיחי באלבום.

היא מבצעת את המילים שלו כשברקע הדיסטורשן של ארז חותך בכדי שתרגיש את הגעגוע
בהופעה האחרונה שלה לחלוטין בצוזאמן , היא תקדיש אותו למיה, הבעלים של המקום, שבימים אלה נסגר ומשנה מקום והיה לה כמו בית.

"היה לנו הסכם" - מיה חזרה צועקת
ולאחר שרחל תסיים לבצע אותו, היא תתחיל לנגן אותו שוב  ותבצע אותו פעם נוספת.



ב"חדרים" וזר פרחים" הקצב שוב יורד, היא תשבה אתכם עם הטקסטים הכל כך אישיים שלה.
ואז, היא תבחר לסיים את האלבום שוב עם פול דיסטורשיין של ארז והלמות התופים של חזיזה, שניה לפני שהיא "נעלמת וסוגרת את הדלת" כשהיא צורחת "אין יציאה".






היא רק בתחילת הדרך, אלבום בכורה מרגש וחשוף שילך איתי תקופה ארוכה

ואחרי 2 השירים החדשים שנגנה בצוזאמן (א.אמדורסקי צפויה לך הפתעה)
אני ללא ספק מחכה כבר לבא אחריו.  

תגובה 1:

  1. Thanks for such wonderful blog. I really loved it. Recently I have visited to a להקה לקבלת פנים בחתונה site and it was also kinds a interesting stuf for all the Jazz lovers.

    השבמחק