מחשבות משומרות, לכל אחד יש כאלה שהוא סוחב איתו חלקן אף תכתיבים נורמטיביים שנקבעו מזמן והן כבר לא רלוונטיות , וקולברג מעלה את השאלה המתבקשת
- למה בעצם לא לנטוש אותן ולהתחיל עם מחשבות טריות כל פעם מחדש ?
"הפסקתי לכעוס, נגמר המאבק
לומדת להיות שמחה" - היא מעידה על עצמה.
בקמפיין ההדסטארט שלה , היא מצולמת מוקפת בקופסאות שימורים , ויש גם סיפור על מוסיקה שמחברת בין אנשים בכל המאמץ להשיג כמות כזו של קופסאות, ועל איש אחד עם לב גדול , בחור בשם עלי מכפר קרע שנרתם לנושא.
אגב , כל קופסא כזו נאטמה לבסוף לאחר שאוחסנו בה תשורות לתומכי ההדסטארט.
בעוד 8 ימים יגיע מועד הדד-ליין להדסטארט.
ומחר (שישי) היא תחגוג את יציאת הסינגל ותארח על הבמה את טל לוי (טלוי) שהשנסונים השנונים והקומיים שלו כמו מתחברים לאלבום הקודם והטקסטים החדים שלה.
באפריל 2013 ראיתי אותם על הבמה בפעם הראשונה פלדינגר עלתה לבמת תמונע בשמלת זברה ותסרוקת אפרו, וסחפה את הקהל לתוך מערבולת הצלילים והטקסטים. כשחזרתי מאותה ההופעה נכנסתי בנסיעה איטית לרחוב השקט שלי כששלחתי את היד להנמיך את הרדיו, לרגע משהו לא הסתדר לי, ואז קלטתי שהוא היה כבוי והרצועה הזו LAMB, התנגנה לי בחלל המודעות בפול ווליום כל הדרך כשפלדינגר שרה WHO LIVES IN ME.
ואז בפעם הראשונה, הבנתי כמה עוצמה יש להם. פלדינגר, היא כמו מרקורי לקווין וקנופלר לדייר סטרייטס, אבל גם שם "גיבור" ההרכב לא יכול להתקיים בלי כל אחד אחר מהשותפים בו. הקול שלה שחודר אליך לנימים ומרקיד לך את כדוריות הדם בצמוד לעיבודים של צוק שמשלים אותה באלקטרוניקה, לצד נשיפות החצוצרה והקול השני והשירה של גבע שמתיישבים בול עם המיתרים של נטע מימון והסנכרון המושלם עם התופים והבס של רוטמן ובלום.
ואז הגיעה הMARINADE האלבום השלישי , בו צוק ופלדינגר במרקחת שאופיינית רק להם רקחו מתכון נפלא , כמו השרו את האלבום בצלילים וטקסטים אפלוליים מחד ומקפיצים מאידך ולבסוף הם מדליקים את האש עם קליפ מושקע
פלדינגר עולה אל במת הבארבי בחליפת טרובדור כמו נועצת את האלבום השלישי ישירות אל מרחב הצלילים וסופית שובה את הקהל
במרץ 2017 הם הופיעו בכל יום ראשון באברקסס , במשך חודש שלם הופעות פתוחות בהן הם חשפו את החומרים מהאלבום החדש לקהל שעוקב אחריהם באדיקות, פלדינגר תקדיש את אחד השירים בחיוך לאותו ה"גרעין הקשה" שמגיע לכל ההופעות וגם כאן , היא מגיעה בתלבושת שונה לחלוטין הפעם בחליפת עור ותסחוף שוב את הקהל וזה כבר ברור לכולם , שהבמה של האברקסס קטנה להם , תרתי משמע.
בנובמבר האחרון בתמונע, בהשקת הקליפ המושקע והסינגל שנושא את שם אלבומם הרביעי NEVERLANDER
הקליפ הוקרן על הקיר בתמונע בזמן שהם מנגנים על הבמה והקהל כמו מקשה אחת זז ומוצא את המקום שיאפשר לו לראות את שניהם במקביל כמו מבקש לא לפספס פריים מכל מה שקורה באותו הרגע. "זה כיף לחזור הביתה" פלדינגר אומרת ומודה לתמונע , כי המקום מרגיש כמו המגרש הביתי שלהם
בחודש מרץ האחרון פלדינגר וצוק יצאו ביחד לסיבוב הופעות וראיונות בתחנות רדיו בחו"ל , לקראת הקיץ הקרוב
והאלבום החדש כבר צובר קהל מאזינים ומחמאות באירופה ובמזרח הרחוק.
יש הופעות שאתה מתרגש ללכת אליהן. התאהבתי בPhototaxis בזכות LAMB וFIRE היה הצלצול של הנייד שלי במשך תקופה ארוכה , בכל הופעה אני מצלם את הביצוע של LAMB כי הוא מבוצע אחרת, את FIRE אני אף פעם לא מצלם , זה לא שאני לא רוצה
- אני פשוט רוקד ומשתולל בתוך הקהל
בשני הקרוב אני הולך לראות אותם שוב , בהשקת האלבום הרביעי במספר.
ימית הגר, היא כבר שם דבר בסצנת הבלוז המקומית ופרט לכך היא גם מוכרת בפסטיבלי הבלוז בעולם.
היא מרימה פסטיבל בלוז חמישי בסדרה
וסופסוף יש לי את הזכות לראיין אותה ב10 שאלות
בהן היא חושפת אחת ולתמיד למה דווקא בלוז
ומה השאיפות והחלומות שלה לגבי הבלוז בישראל.
מה בדיוק את אוהבת בבלוז, זה הסיפור? המנגינה? המילים? הגיטרות? מה הקטע שלך?
אני עדיין מרגישה שאני מנסה לפצח מה בדיוק הוא הדבר שאני הכי אוהבת. מה שאני בטוח יודעת זה שאני אוהבת במיוחד את הבלוז שמגיע מהגבעות הצפוניות של המיסיסיפי, אני מרגישה שזה קצת בלוז ללא כללים – אותו אני אוהבת מאוד. אני מתחברת מאוד לבלוז שיש בו מלא דברים רפטטיבים כמו כל מיני בלוז מאזור שנקרא בנטוניה וכל מיני דברים בלוזים – גרוביים כמו למשל: RL Burnside sound machine groove
או דברים של חיזיקיה ארלי ואלמו וויליאמס כמו השיר המדהים הזה או עם פו'צי כמו פה.
דברים כאלה מטריפים אותי.
עוד אני אוהבת נשים ששרות כמו נהג משאית ולא ברכות כמו למשל השיר הזה, מדהים. מה הכי מבאס אותך שאנשים לא מבינים כשהם מדברים על בלוז?
אנשים שחושבים שבלוז זה מבאס או מדכא, אנשים שחושבים שכל השירים של הבלוז הם על מישהו שאישתו זרקה אותו, וגם אנשים שחושבים: שיש רק בלוז 12 תיבות, שבלוז זה רק אריק קלפטון וביבי קינג, שאין נשים מדהימות בבלוז, שבלוז זה עולם גברי וגם אנשים שלא יודעים שיש פסטיבל בלוז בארץ.
האם הבלוז הוא עולם גברי?
לא, הוא של כולנו. מה הכי חסר לך בבלוז בארץ? מה יש הרבה ומה אין בכלל?
חסר לי שהפסטיבל יהיה כולו בחינם (שזה אומר שחסר לי תקציבים \ תמיכה מהעירייה \ ממשרד התרבות \ מחסויות), חסרה לי תמיכה מחלק מהתקשורת (גם התל-אביבית) שמתעלמת מעצם קיום פסטיבל של 60 הופעות כבר פעם חמישית.
הכי חסר לי זה תקציב להביא את הבלוז שאני מביאה מחו"ל גם לפריפריה, לכל הארץ, לאנשים שמעולם לא חוו מופע של בלוז חו"ל אמיתי בעיר שלהם. הבאתי את ג'רון פקסטון לארץ ל-30 הופעות כבר, רובן היו במקומות מרוחקים מהמרכז כמו מטולה, דימונה, ערד, יישובים וקיבוצים שונים – וזה הביא שימחה מאוד גדולה. הייתי רוצה את האפשרות לעשות את זה לעיתים יותר קרובות (שזה שוב אומר תקציב..). חסר לי גם מיליונר חובב בלוז שיתמוך בפסטיבל הבלוז ויאפשר לנו להביא הרבה מופעי חו"ל, לעשות כיתות אמן, הרצאות וסרטים – הכל בחינם. מי יודע, אולי דבר כזה יוכל להביא גם תיירות מחוץ לישראל ממדינות קרובות.
חסר לי כמובן, אם כבר שאלת, עוד תוכניות בלוז בתחנות רדיו בארץ, מועדוני בלוז, פסטיבלי בלוז נוספים, בלוזיסטיות ובלוזיסטים חדשים שאני עוד לא מכירה וזה הכל. איך את מסננת את ההופעות לפסטיבל הבלוז? איך זה עובד?
אני מקבלת פי 4 הופעות ממה שאני יכולה להכניס לפסטיבל. הסינון הראשוני הוא – בלוז\לא בלוז. מי שעושה פולק עם בנג'ו ושר דברים שמזכירים לי בלוז נכנס לרשימה של הכן בלוז, להקות שמארחות את אבנר גדסי – נכנסות לרשימה של הכן בלוז. הסינון השני הוא איכות החומרים – אם יש למישהו אפילו שיר טוב אחד מוקלט באיכות טובה שאפשר להתרשם ממנו ומההופעה שלו – הוא עובר לערימה של הכן. הסינון השלישי הוא – האם הוא הופיע בפסטיבלים הקודמים או לא. בכל פסטיבלים אנחנו מנסים להכניס הרבה תוכן חדש, אז אם מישהו, מהמם אפילו, עושה בלוז אבל הופיע כבר כמה פעמים ויש מישהו חדש שחייב להיכנס הפעם – אז החדש ייכנס. מי עוד נכנס בטוח? אנשים שמציעים הפקות מיוחדות, מופעי מחווה לבליינד ו'ילי ג'ונסון או ג'ון לי הוקר או ג'וניור וולס או נינה סימון. מאוד אוהבת כאלה. איזה הופעות עוד לא היו בפסטיבל אבל את ממש רוצה שיהיו?
יהוא ירון עושה בלוז שתורגם לעברית עם מלא אורחים לבחירתי, אבנר גדסי בהופעה משלו עם הרכב ועם יניב גריידי, אהוד בנאי עושה גארי דיוויס, דני סנדרסון בוחר בלוזים שהוא רוצה, מישהי שתעשה לי מופע מחווה לפרשס בריינט, להקת בראס בנד אחת שאני מחכה לה לפסטיבל הבא, עוזי רמירז במופע מחווה למיסיסיפי ג'ון הארט, דויד פרץ ורועי ריק במופע ירוחם-קלרקסדייל, יואל שמש עם ירון בן עמי בבוגי פסנתרים וגיטרות, מיכאל גריילסאמר במופע מחווה לכינור בבלוז. מה בא לך שיקרה עוד 5 שנים מהיום עם הבלוז בארץ?
זה קל.
שפסטיבל הבלוז ייקרא "פסטיבל הבלוז של ישראל" ויהיו מופעי בלוז בינלאומיים ומקומיים בהרבה ערים, מושבים, קיבוצים בכל הארץ, בעיקר במקומות שמעולם לא היה בהם מופעי בלוז משמחים.
שיקום פסטיבל בלוז מתחרה, נגיד באילת או בצפת או בקיבוץ רוחמה.
שיהיה מימון לפסטיבלי הבלוז בארץ ושיקומו מיני פסטיבלים בכל מיני מקומות בארץ כל הזמן.
שייפתח בלוז בר בתל אביב שיהיה בו רק מופעי בלוז, רק.
שיהיו לי 6 עובדות\ים פול טיים ג'וב: מגייסת חסויות, יחצנית, בוקרית, בוקר לחו"ל, גרפיקאי ומזכיר וכולנו נעבוד רק בבלוז כל הזמן.
איזה פסטיבל במיסיסיפי את הכי ממליצה להגיע אליו אם אפשר ללכת רק לאחד?
כמובן ש Juke Joint Festival בקלרקסדייל מיסיסיפי. כל שנה, בסופ"ש השני של אפריל.
אז בזכות מי בעצם יש את פסטיבל הבלוז?
בזכות הרבה מאוד אנשים שנתנו הזדמנות. כי שאול מהבארבי נתן הזדמנות ממש בהתחלה, בלי שום הגיון, כי הרי לא עשיתי הופעה מימי לפני הראשונה והוא נתן לי לנסות. כי המשקיע הסודי נתן הזדמנות והשקיע שקלים בבלוז בלי שום וודאות שזה יעבוד. כי האמן הראשון שהגיע מהמיסיסיפי נתן הזדמנות למפיקה שמעולם לא הפיקה דבר וסמך שיהיה בסדר. כי התקשורת נתנה הזדמנות וליטפה את כל ההתחלה עד שזה פרח. וכי הקהל נותן הזדמנות ומגיע שוב ושוב ועוד ועוד ומאפשר לפסטיבלים להמשיך ולקרות.
מה את הכי אוהבת בפסטיבל הבלוז ובכלל בסצינה של הבלוז בארץ?
אני אוהבת את מרוץ השליחים של הבלוז, את העובדה שכל אחד עושה משהו – ושיחד שומרים על הבלוז ומעבירים אותו הלאה ודואגים שהוא לא ייעלם מהעולם. אז מישהו מנגן בלוז ומישהו שר, מישהו מלמד ומישהו לומד, מישהו מפיק ומישהו כותב. מישהו משמיע ומישהו מצלם. מישהו מתעד ומישהו מפרסם. מישהו יוצר ומישהו חולק. מישהו מג'מג'ם ומישהו מלחין. מישהו מסדר את הבמה ומישהו מופיע ורוקד עליה ומדביק אותנו בבלוז.
היא הכי אוהבת את הגשם הראשון
זה "ששוטף תקופה אחת ומעביר אותי הלאה.
אני אוהבת את הריחות והאוויר בחוץ, ויותר מכל את ההשראה וההנאה
שיש בכתיבת שיר בחורף"
אז היא התיישבה וכתבה את "אוויר אחר".
אם ב2014 הסינגל הראשון שלה היה "הייתי מנסה"
היום , 3 שנים אחרי "חלומות גדולים" כבר לא מפחידים אותה" ב"אויר אחר"
היא הולכת כמו הגיבורים שלה - פרושיאנטה, ג'ק וואייט כשלצידה עודד דוידוב על ההפקה ומאור וויזל בחשמלית (שגם הצטרף לטריו שלה)
אדם שכנגד כל הסיכויים מחליט להגשים חלום ולהקליט אלבום.
במרוץ נגד הזמן ולפני שיאבד את קולו , האפשרות לשיר בפרט ולדבר בכלל.
אחרי שה"איש בלבן מדבר על הסוף" ומבשר לו כי חלה ב Als הוא מתחיל לעבור תהליך שלם ומבין שהוא רוצה להשאיר אחריו דבר בעל משמעות "להשאיר זכרון משפחתי" ו"לצעוק ולספר על עולם שונה כי זה חזק ממני !".
האלבום נפתח ברצועה בשם "מקום גדול" במופע ההשקה הוא מספר כי נסע עם אחיו להדסה עין כרם לבדיקות וכי השיר מדבר בעצם על בתי החולים.
"יש מקום גדול כמו עולם
פתוח לא סגור אף פעם
אנשים באים אנשים הולכים
אנשים חסרי מזל
חדשים קמים חדשים נופלים
מסתובב לו הגלגל"...
בביצוע של קורין אלאל בהמשך , יופיע גם פזמון שמתאר כי "רק שם התובנה נופלת כמה נעים שאת אוהבת בין קר לחם".
את הרצועה השניה הוא מקדיש לבת שלו , במופע ההשקה הוא אומר שהילדים שלו מענקים לו הרבה כח , בראיון לערוץ 2 מספר כי נראה לו מצחיק להתווכח עם ילדיו אם כן "עוד צלחת קורנפלקס או לא" (הוא מלא בהומור במיוחד בבארבי) וכי הוא מדבר איתם על הכל גם על ה"כאב הבלתי נמנע" שמופיע בסוף הרצועה.
"אין איש יודע"
הוא מעניק ברצועה הזו הצצה לתסכול "בכל מקום, יש קוסמים כמו חול" וכי "לתקן אדם, רק אדם בעצמו יכול" והתיקון שהוא עובר עם עצמו לאורך כל הדרך, כשהאגו נעלם וכאן גם מגיעה התודה הראשונה לכרמית , האישה שלצידו.
"אם את לא איתי אני כבר מת מזמן"
"למטבע שני צדדים" -
שי , הוא מעביר אותי שיעור חשוב , קצת אחרי גיל 40 אני פוגש באלבום בתקופה של שינויים בחיי , ברמה האישית והמקצועית והוא נותן לי נקודת מבט חדשה , היא תמיד היתה מונחת שם , אבל הוא סוף סוף ניסח לי את זה הכי נכון
"כי למטבע שני צדדים
הטוב והרע מתערבבים
כי אם רע , ביחס למה ?" ושאת הטוב , רואים בחשכה.
הרצועה הזו מופיעה פעמיים באלבום, את הביצוע הראשון של שי ,שי משה ורונית שחר אני שומע לרוב לבד ואת הביצוע הקופצני של אריאל זילבר , אני שר בכל בוקר עם הקטנטנים שלי ברכב בדרך לגן.
"אני לא גיבור" - "אנשים רואים אותי ברחוב עוצרים אותי וכשבאים לבקר כולם אומרים לי שאני גיבור , אבל אני בכלל לא כזה (הוא אומר בהשקה)
הגיבורה האמיתית היא כרמית , אני אוהב אותך."
הקהל מריע לה ומוחא לה כפיים במשך 2 דקות רצופות והיא מסתתרת בתוך הקהל קרוב אל הבמה , מובכת , הרצועה באלבום מסתיימת במילים "זו את הגיבורה מן האור" והיא בהחלט כזו.
עם כל הקושי שבקונספט של האלבום הוא לא גורם לך לשקוע בעצבות.
אבל רצועה אחת מתוכו "ציפור דרור" שמבצעת רונית שחר, גרמה לי לרגע לעצור בצד ולהזיל דמעה.
ציפור דרור.
למרות המרוץ כנגד הזמן האלבום מכיל 13 רצועות
קובי אפללו מתארח ב"קול זמיר" שולי רנד ב"ריקוד אחרון" שמדבר על זכרון של אמא (ושלושת האחים של שי שלצידו כל הזמן) , מרגנית שעיה מתארחת בטבע וקורין אלאל ואריאל זילבר בביצועים נוספים ל מקום ולמטבע.
אביתר בנאי סוגר ביחד עם שי את האלבום.
ונדמה שלכל אורכו שי משה מפיק האלבום התייחס אליו כאילו זה פרוייקט חייו, ולא התפשר לרגע - כבר 3 שבועות שהאלבום מתנגן לי בלופ ברכב ובכל פעם מחדש אני מגלה בו כלי או תזמור חדש שלא שמעתי לפני כן ועל זה מגיע לו שאפו.
על במת הבארבי אפשר היה גם להבחין בחברות בינהם
"אז איך הכרנו ?"
- בטינדר היה לנו מאץ' (הקהל צוחק ביחד איתם)
שי משה : "שי רוצה לספר לכם משהו"
משולם : "מה לספר עכשיו ? יום רגיל" (הקהל צוחק שוב)
והם מתחילים לשיר
גם במופע ההשקה , הכל היה מדוייק
ביג באנד על הבמה, פרט להרכב הסטנדרטי היו גם 3 כלי נשיפה ו 3 כנרים
וגם הסאונד באותו הערב, היה נקי תחושה של משהו מיוחד באוויר הייתי בעשרות הופעות בבארבי, באותו הערב היה משהו מיוחד בחלל הצלילים (לא מצליח להסביר את זה)
עם הכניסה לבארבי הקהל קיבל צמידים שלאורך כל ההופעה דלקו באחידות בצבעים שונים בכל רצועה שהתנגנה, אם באדום בכל פעם כשנשמע סאונד הלמות הלב בין השירים או בכחול בשיר "את יפה".
הדרן - הנגנים יורדים מהבמה ומשולם, מנצל את המצב להגיד תודות נוספות ולשלב הומור "ראיתם מה זה, הם יורדים מהבמה ואני תקוע פה (צוחק) הרסתי להם את הכל" והקהל עומד על רגליו ולא מפסיק להריע לו.
האלבום מסתיים ברצועה שהוא נושא "סוף או התחלה"
מהחזקות שבאלבום.
"כל היום אני יושב, לעצמי אני חושב
מחזיק חזק במנגינה"
ביצוע משותף של אביתר בנאי ביחד עם שי.
הוא שובר שיאים, אם בהתמודדות עם המחלה או בהגשמת החלום, הוצאת אלבום ומופע ההשקה.
"לפעמים כשאני מחבר את צרופי המקרים....אני מרגיש שהיצירה הזו היא נס גלוי" הוא יכתוב בדברי הפתיחה.
בתחילת הערב תציע לקהל יו"ר עמותת ה Als "קחו לעצמכם קצת משי".
ובכן משתמש בעצה שלה, מרגע שהאלבום נחת אצלי גם אני "מחזיק חזק במנגינה".
הכרתי את המוסיקה שלה לפני 3 שנים , כשנתקלתי במקרה בביצוע שלה ל "האחת שלי" של ישי לוי, במסגרת פלייליסט שערכתי בשם "Run for cover" לפורים וחיפשתי קאברים מקומיים יוצאי דופן. היא שרה אותו כאישה לאישה ולוקחת אותו למקום אחר לחלוטין, ביצוע פשוט ומנימליסטי, בלי מניירות מיותרות ,שכבר בדקה הראשונה את מבין שהקאבר עולה על המקור שקראתי את סיפור היציאה מהארון האמיץ שלה בגיל מאוד צעיר הכל התחבר לי.
רסיסים - הרצועה שפותחת את האלבום חושפת ברכות מלודית את הקושי אחרי פרידה ממערכת יחסים, שהכל כבר נגמר ונשארו מאחור רק רסיסים, במופע ההשקה היא תגלה, שהרצועה שבעצם לא היתה אמורה להיות באלבום, גילי אשכרי (בס) שכנעה אותה לכלול גם אותה ולבסוף הוא נושא את שמה.
"בואי נדבר" שלאחריה , בס תופים ומקצב של מרדף מגביר את הקצב ומתחבר בהלמות התופים וסולו הגיטרה בסופו, ללב הרודף שלה ברצועה הרביעית "הבחירות שלך" היא תספר שאת הבחירות עדיין קשה לה לבצע בהופעות.
ואז מגיעה הרצועה הרביעית,"הילד שלי"
ברמה האישית אם הייתי שומע אותה לפני 3 שנים הייתי בוכה כמו ילד.
הכמיהה הזו, היא חולמת על הילד שלה שחוזר "וכמה שהוא רוצה שיסתכלו עליו ככה, נקי ופשוט בדיוק כמו שהוא" ורויטנברג כמו בשורה האחרונה שבשיר יוצרת שמש שמייבשת את הדמעות וזורחת על הלב שלי שמתרגש, בכל פעם כשאני שומע אותו.
ב"קחי אותי" היא תבקש מאהובתה שתיקח אותה למצוא נחמה שהרגש שוב יסחוף אותה למקום הנכון.
וב"אף פעם" היא גם יודעת לצעוק ולסגור חשבון עם דיסטורשנים שיושבים בדיוק במקום הנכון.
היא תסיים את החלק הראשון של השקת האלבום בביצוע משותף עם נופר תום "שמגדלת איתי את האלבום" לרצועה האחרונה "בוקר".
וכשהיא תחזור אל הבמה היא תבצע את הגרסה שלה ל"נשקי אותי" של סיון שביט ושוב תיקח את הקהל לנקודת המבט של אישה שרה לאישה
רק היא, גיטרה מפוחית ומלא אהבה.
היא חושפת את עצמה באלבום הבכורה, האהבות האכזבות החלומות שלה בלי סימפולים התחכמויות אלקטרוניות או פולקיות.
גיטרות, בס תופים כמו שרוק צריך להיות.
ועם הרגישות שלה בטקסטים ובשירה זה בעצם בכלל לא משנה אם את אוהבת גבר או אישה כשנשבר לך הלב מאהבה הוא נשבר נקודה.
ורויטנברג מבלי שתרצה מוכיחה שזה בסדר לאהוב את מי שרק תרצה כל עוד אתה אוהב ונאהב בדיוק באותה המידה.
כבר בכניסה למועדון האזור, היתה הרגשה של משהו שונה.
עמדת הנגינה שלו הנמצאת על רצפת האזור בסמוך לבמה ומיד מושכת לך את העין.
יש שם משהו במבנה העגול והמחווט שלה, במבט מהיר נדמה כי מדובר רק במקלדות ומקרופונים
לאט לאט במהלך ההופעה הוא יוציא משם סקסופון, אקורדיון , כלי הקשה, כלי נשיפה, ארסנל שלם של צלילים כשהוא שולף עוד ועוד כלים.
ונדמה כי העמדה הזו , בנויה כמו הטארדיס "she is bigger on the inside"
הקהל עצמו נראה גם כמורכב ממתכון ותמהיל סודי
חברה צעירים מקועקעים, בני זוג שאוחזים ידיים, סלבס , צעירים עם כיפות סרוגות וחולצות סוף מסלול, משפחות עם ילדים קטנים , חילונים ודתיים.
וכך קרה שבשיר השלישי והרביעי, מצאתי את עצמי רוקד בשולי הקהל, כשאני מחזיק בידי תינוק בין פחות משנה ושנינו שמחים וצוחקים , אחרי שבשני השירים הראשונים עשינו פרצופים מחוייכים אחד לשני והוא משך לכיווני
(וצל"ש להורים של עמנואל על חינוך מוסיקלי משובח לגיל הרך, ועל הזכות לאותם הרגעים)
"אני מתרגש להיות כאן" הוא יגיד לאחר שיבצע את אוויר לשניים "גם כי זו הופעה בשישי בצהריים שזו הפעם הראשונה שזה קורה, סופסוף אני רואה את הפנים של הקהל בהופעה כי יש אור ולא פנסי תאורה שמכוונים אל הבמה ומסנוורים"
ויגלה כי הוא מתרגש בעיקר, בגלל שהילדים שלו בקהל.
הוא יקדיש ל לי ("צ'וצ'ו") הבן שלו את "לא שלך" שיר עם כלי נשיפה
"הוא אוהב כשאני מנגן בסקסופון"
ומאוחר יותר יספר שאת השיר "יש עלי שמש", כתב לבת שלו דריה, אחרי שבשעת לילה מאוחרת , בדיוק כשהלך לחדרו לישון, היא התעוררה ובאה לכיוונו וכשהסתנוורה מהאור אמרה "אבא יש עלי שמש, תסגור אותה" .
ומשם פשפש בזכרונו והוסיף מילים ומשפטים שאמרה.
("בעצם היא זו שכתבה אותו")
"רוצים שנבצע ביחד ג'אם סשן ? " הוא שואל את הקהל
והוא קורא להם לאתגר אותו בצלילים
"סול... סי ....לה...." נזרקים צלילים לאוויר ואז "דו דיאז"
- " יא מניאק" הוא יחזיר לאוויר
"אני מכיר אותו זה יבוא לו בהפוכה בהופעה משלו"
הקהל צוחק.
ואיזה מקצב אתם רוצים ?
"140" מישהי מחזירה לו
-"עשית שיעורי בית"
הוא מחייך ואז חושף לקהל את הביטים שהוא שומע לאורך כל ההופעה באוזניות.
הוא מתחיל לנגן ומוסיף עוד עוד כלים , ויודע בדיוק מתי לעצור ולא להוסיף את הכלי הנוסף שיהיה כבר המעבר.
צילום :קובי פרג'
כשאדם בן עזרא נכנס אל הבמה, ציטרין יספר על הפסנתר החום שיש לו בבית ועל היצירה המשותפת שלהם.
הם מפרגנים אחד לשני במחמאות, ולי (צ'וצ'ו) הבן שלו קם בשמחה, סופסוף מנגנים גם על " זה" ! "הדבר הגדול הזה" ששכב שם בצד.
הם יבצעו שירים של ציטרין ובנוסף גם של עזרא, ואז נדב לוזיה יצטרף לקראת הסוף לעמדת ה"טייני דסק" שלו בתופים.
אגב, כשנכנסתי פנימה ורציתי לקנות בירה, גיליתי ששכחתי את הארנק, במקומו מצאתי אחד אחר אצל לוזיה על הסנר...
ו"ארנק הפאנק" שלו גם מצטרף לרשימת כלי הנגינה שהשתתפו בהופעה.
הופעת רצפה, 360 מעלות.
והוא באמצע עובר מכלי לכלי מנגן במקביל וכמו קוסם שולף עוד ועוד אינסטרומנטים
ובתוך כל זה הוא לא שוכח את הקהל :
"אני אתייחס לכולם" אומר בחיוך כשהוא עובר מקיבורד לקיבורד
- "אחר כך, אתם תראו אותי , והם רק ישמעו" הוא פונה לקהל שיושב על הבמה משלב הומור עם צלילים.
הסיפורים הקטנים שלו שמשלבים את היצירות שלו , המוסיקה והילדים, גורמים לך לרצות שהמופע רק יימשך.
כשיצאתי משם , שכחתי בכלל שהתבאסתי על הבירה והארנק, האווירה והוויב המשיכו ללוות אותי לאורך השבת.
זו בהחלט היתה אחת ההופעות המרגשות שהייתי בהן ב 3 השנים האחרונות.
כבכל שנה, ב-29.6 יהיו אירועי הלילה הלבן בתל אביב זו השנה החמישית שבלבונטין 7 ייערך ערב המחווה למוזיקה הישראלית שבשוליים, זו שכבר שנים עוברת מפה לאוזן
שמונה הרכבים ינגנו גרסאות כיסוי למוסיקת שוליים מהעבר, ובנוסף יבצעו 2 שירים מקוריים משלהם.
5 מתוכם מספרים על הבחירות המוסיקליות שלהם. ומי יודע , אולי בעוד כמה שנים יופיעו השירים שלהם בערב מחווה דומה. הדס לחר מארחת את נויה עדר והן מקאברות את 951 "סצינת השוליים הישראלית. לא ידעתי אפילו מאיפה להתחיל. יש כל כך הרבה להקות. ואז חברה שלחה לי להקשיב ל MISSING של 951 וישר נתפסתי. משהו בהזיה ובמילים תפס אותי מייד. הזכיר לי קצת את מאזי סטאר בהזיות. כבר דמיינתי מה אני ונויה עדר נעשה עם השיר הזה. שמחה מאד על הערב הזה ועל ההזדמנות לתת מקום ללהקות מצויינות שלא יצא לי להכיר בזמן הפעילות שלהן".
הדס לחר - Dreaming
נויה עדר - (HOLLOW (LIVE SESSION
רגל סברס מקאברים את אשכרה מתים
סיפור האהבה שלנו עם אשכרה מתים מתחיל לפני שש שנים בערך בצימר הישן ישן（כשזה עוד היה חדרון קטן בגדוד העברי שם）,עם הרבה נייס גאי ואחת ההופעות הכי רוק אנד רול שראינו, ועוד בעברית , מאז הם סוג של קאלט בלהקה וגם בחברה שלנו כך שהבחירה בשיר היתה טבעית לחלוטין.
אשכרה מתים - חמש דקות מתל אביב
רגל סברס - בשמש של נתניה
VANNA (חן ונא) מקאברת את בלאגן - שקט
"האמת שלא בחרתי את השיר "שקט" במיוחד ללילה לבן אלא פשוט חיכיתי להזדמנות שאוכל לבצע אותו על במה אחרי שנים שמנגנת אותו לעצמי בחדר,
לכן כששמעתי מה הקונספט של הערב בלונטין לא היה לי ספק שזה השיר שאבצע. הטקסט של יונה וולך שנכתב כתפילה לשקט על כל צורותיו פגש אותי במקומות האישיים שלי מגיל מאוד צעיר ובשילוב עם הלחן העדין והנוגע של יובל מסנר והשירה המינימליסטית של דנה ברגר שמשרתים את הטקסט בצורה מדוייקת- כל אילו יצרו אווירה קסומה.
בלאגן - שקט
חן ונא - ALL SEE
נאפולי - מקאברים את כלבי רוח - אף פעם
"אני כבר תקופה חומדת לבצע את אחד השירים מתוך האלבום היחיד של כלבי רוח, בתקופה שהוא יצא הוא היה מאוד חשוב לי ויצא בנקודה מאוד מדויקת. מפה לשם, הערב מחווה בלבונטין הרגיש כמו הזדמנות מצוינות לבחון מה לחברי הלהקה שלי ולי יש להגיד בתוך השיר, מתוך הטקסט, לאן המוסיקה לוקחת אותנו ואיפה היא פוגשת את הסאונד שלנו.
אני ממש מתרגשת מהביצוע בסך הכל :)"
נאפולי MH370
כלבי רוח - אף פעם
חשש אמיתי מקאברים את דורלקס סדלקס - הלילה חונק בשקט
בחרנו לבצע שיר של דורלקס סדלקס מסיבה גיאוגרפית, כי הם מגבעתיים. זו להקה שלא הרבה מכירים אבל השפיעה על אומנים אחרים שאנחנו אוהבים. בחרנו את 'הלילה חונק בשקט' מתוך אלבום 'דום' כי הרגשנו שנוכל לעשות לו עיבוד מגניב.
AIN'T NO GRAVE CAN HOLD MY BODY DAWN
ג'וני שר פעם, אמנם הוא כבר כמעט 14 שנים לא בעולם הזה, אבל הוא בהחלט השאיר אחריו מורשת מפוארת משלו ב 50 שנות היצירה שלו.
בתוך ים הטריביוטים שצצים בתקופה האחרונה - קורנל,קוביין,בואי,כהן ופרינס...
-טוב המוות אינו מחוסר עבודה ובשנתיים האחרונות הוא החליט לאהוב במיוחד מוסיקה איכותית ,
שיתוף פעולה והפקה משותפת בין מעיין בר יואל ( MBY Management)ונאטישה (אינדיד)
יעלה ב20 ליוני מופע המחווה לג'וני קאש בלבונטין 7 והן מביאות רעיון שונה - טריביוט אחד שלא קם "לזכרו" , או לציון 30 או שנה למותו.
חמישה מהמוסיקאים מספרים על החיבור שלהם לקאש ועל השירים שהשפיעו עליהם או שבחרו לבצע.
דני גלבוע - A Boy Named Sue
"בסופו של דבר מה שאני הכי אוהב בג'וני קאש, זה שעם כל היותו אחד מאבותיו של ז'אנר הקאנטרי ואחד האייקונים המזהוים איתו יותר מכל, שהוא גם הכי רוקנ'רול בגישה באטטיטיוד, הוא אומר מה שהוא חושב בלי לדפוק חשבון, הוא יכול להיות עוקצני וסרקסטי, וכשהוא בוחר להיות רך ורומנטי האפקט הזה מתחזק שבעתיים, בכלל הטקסטים של האיש מלאי מוסר השכל ויש בהם חוכמת רחוב אמיתית, כל אלו בצירוף עם הקול החם וההגשה, יוצרים תמהיל שקשה להתכחש אליו, ונראה לי שזה גם מה שגרם לג'וני להיות פופלארי בכל רחבי העולם על אף שמדובר בז'אנר שהוא כביכול ל "אמריקנים בלבד". כמובן שאחר כך העבודה עם ריק רובין וההקלטות של הקאברים לשירים מוכרים של אומני רוק מפורסמים הנגישו אותו עוד יותר לקהל צעיר, אבל גם בג'וני של פעם, כאמן קאנטרי חכם חצוף ובועט יש את הקסם. השיר שבחרתי הוא אחת הקלאסיקות הגדולות שלו שהפכו את ג'וני למה שהוא"
- זו רצועה תיאטרלית ומלאת הומור כמו הטקסט שלה, ודני בהופעות שלו בין השירים מכניס קטעי קישור לפעמים גם כאלה שלא היו מתוכננים מראש ובין הצלילים גורם לך לחייך ("סיפור על כלב צעיר וכלב זקן")
כאן הוא בשיר משלו "ככה זה"
רחל ירון - Next in line
אף פעם לא שרתי שירים של ג׳וני קאש
אבל תמיד כשהרגשתי שאני רוצה קצת להירגע ולהיכנס לתוך עולם קצת אחר יותר כואב יותר אמיתי יותר שמתי אותו באוזניות בלי שאף אחד יפריע לי.
אחד השירים שאבצע הוא ״next in line" שהמילים שלו נותנות לי תקווה בכל הדבר הזה שנקרא ״אהבה״ אולי זה קצת קיטש מצידי אבל זו האמת ולפעמים היא קיטשית. אני שמחה ומתרגשת לקחת חלק בערב המחווה בלבונטין, להביע חלק אחר ממה שאני עושה בדרך כלל, עם עוד מוזיקאים מוכשרים ומיוחדים.
וכאן - היא באין יציאה שלה , שאני מאוד אוהב וכמו סוגר מעגל עם הקאש (אפילו בתמונות הקליפים)
ניר שלמה - Hungry
בתחילת הדרך שלי כבן אדם שמחזיק גיטרה ושר שירים, ג׳וני קאש היה השפעה חזקה.
הוא תמיד לבש שחור וכתב את הדברים שקשה להגיד.
בערב מחווה בחרתי לשיר את hungry שהוא דוגמא טובה לזה.
ניר שלמה הוציא השבוע סינגל ראשון מהאלבום השני שיצא בקרוב "לישון בלעדיך"
פעם, הוא היה עושה הכל בשבילה, היום הוא עושה הכל בגללה - וגם כאן יש רעב בטקסט
"החברים בחרו צד
והתחיל הקרב
ושורפת כל כך השאלה
נו מה את עושה עכשיו?
כל פעם שאת אוכלת
אני נהיה יותר מורעב"
הגר לוי -One More Ride
וידוי קטן: לא הקשיבו אצלנו בבית לתקליטים שלמים של ג׳וני קאש. כן ידעתי לזהות את קולו מגיל מסוים אך לא היתה לי הזדמנות להעמיק מספיק
ולכן ההזדמנות הזו - לבצע שיר שלו בערב מחווה - היא מופלאה. קצת כמו אדם שלא ביקר מעולם בפריז ומגיע אליה בגיל מבוגר,
ומעריך אותה באמת. כי איך אפשר שלא - הקול של ג׳וני קאש מכיל עולמות שלמים שמדברים על מסעות, על חופש, על תנועה. השיר שבחרתי לבצע,One More Ride
מכיל בדיוק את האוירה המדבקת הזה שאותי תפסה: הדרך הפתוחה, האינסופית של מי שרק ממשיך לחפש.
מי שלא באמת נח ממסעות.
אני מאד מזדהה עם זה. להיות כל הזמן במסע ובחיפוש, זה מפחיד ובודד, וקאש מודע לזה היטב ולא מנסה להסתיר את זה. אבל הוא מקבל את זה ומחבק את זה בחום.
ומהחיבוק הזה אני מאד נהנית לטעום עכשיו, במיוחד כשיש מאחורי כבר כמה קילומטרים במקצוע ובחיים.
וכאן, ב SHORE שלה, היא מתארת בלייב את החיפוש ואותם הקילומטרים שהיא עוברת בכדי להגיע בסוף לאותו החיבוק.
You said you knew where peace was
you said you knew where peace was,
Well I’m still here, I’m waiting for it, I’m waiting for it
I don't know how to float
I just reach out to the shore
You swim me by so fast, you swim me by…
One day I will know love when I reach it
(I reach out to shore, I reach out to shore)
סגול 59 - Big River
"אם אנשים היו מייצגים מדינות, ג'וני קאש היה אמריקה. על כל הסתירות, המסתורין, היופי, האכזריות, החסד, התקווה והייאוש, הלוקאליות הפטריוטית מצד אחד והמרחבים האדירים של האפשרויות מן הצד השני. הוא הוציא אלבומי גוספל אבל שנא את הדת הממוסדת, הופיע בפני אסירים שנשפטו למוות ובפני שועי עולם לוגמי שמפניה, איש של מוסר וכבוד עצמי, שהתמכר לסמים ואלכוהול, אמן שטבל עצמו מדי פעם בקיטש לאס וגאסי נוצץ ובד בבד הקליט בלדות רצח מצמררות בליווי גיטרה בלבד. ובדרך, יצר גוף עבודה שמגדיר את המדינה שבה חי, את האתוס האמריקאי ואת כל טווח הרגשות, העליות והמורדות, השמחות והאכזבות בחייו של כל אדם, אמריקאי או אחר, על פני הכדור. שלושה אקורדים והאמת - זה כל מה שהיה נחוץ לו בשביל זה"
כאן בוא ברצועה בשם 921 מתוך האלבום "עוד נוסע אחד" - 921
בו הוא מארח את גבע אלון בגיטרות ורונה קינן בקולות
