יום שבת, 8 בספטמבר 2018

טל אורנן - מסכם שנה מוסיקלית אישית בפוסט אורח





היי,
שנה חדשה טובה לכולם,
ו....שנה נהדרת מאחוריי.  ואיזו שנה זו היתה.
נתבקשתי על ידי הבלוג לכתוב כמה מילים על השנה האחרונה, על הדרך שעברתי, מעין סיכום, מבט לאחור, מבט קדימה וכו.
יש מי שישאלו WTF?
מי אתה בכלל?
למה אתה?
ובמידה רבה של צדק.
לא עשיתי שום דבר משמעותי מוסיקלית ציבורית משך הרבה שנים.
אבל בואו נתחיל בהתחלה.
אציג את עצמי:
שמי טל אורנן,
מוסיקאי.
בוגר רימון ומנהאטן סקול אוף מיוזיק.
נושם מוסיקה מגיל 0 מהבית.
אמא פסנתרנית ומורה לפסנתר, דודה פסנתרנית עם קריירה עולמית, דוד מנצח בעל שם עולמי. במשפחה כזו אי אפשר לברוח ממוסיקה.
למדתי פסנתר מגיל 5, ניגנתי גיטרה מגיל 16, למדתי קומפוזיציה, תזמור כתיבה להרכבים מכל סוג אפשרי כמעט, אי שם בארה"ב. ניגנתי בס וזה האחרון התחיל באופן לחלוטין מקרי אי - שם החל מגיל 35 כשבעת הגלות/גירושין  שלי מהעולם המקצועי -  בא חבר של והציע שאנגן איתו בס בהרכב קברט שהקים.
הקלטתי כמעט מספיק שירים לאלבום כפול בשנות ה90 אבל הוא לא יצא....בשל נסיבות בריאות אישיות במשפחה שנתגלו יומיים לפני הופעת השקה בלוגוס זכרו לברכה.
(ההופעה התקיימה – ומשם שנה פלוס של בתי חולים)
וכשהג'וק הזה נכנס ותוצאותיו עוד מביטות עליך מהמדפים זועקות "תוציא אותי לאור Damn it",
הוא לא עוזב אותך!
גם אחרי שניסית בכל דרך לגרש ולהתגרש ממנו, להפסיק ללמד ולעסוק במוסיקה באופן מקצועי ולצאת לעבודה במקום עבודה "נורמלי", ולהרויח הרבה יותר טוב, לפרנס משפחה ולנסות כדרכם של רבים וטובים מאוד, לתרגל מוסיקה כתחביב לא מקצועי!
שנים שאלו אותי חברים, למה אתה לא הולך לנגן להנאתך ג'אז על במה לא מקצועית להנאתך,
ותמיד עניתי: "זה לא מעניין אותי"
ברגע שהייתי על במה מקצועית בעבר אין לי עניין לחלטר גיגים.
וכך אני מוצא את עצמי בגיל 51.
ובואו נודה על האמת –
כאשר המון מחשבות על פאתטיות עוברות במוחי, כשחבר, קולגה,אלעד אדר שהיה פעם תלמיד שלי והיום הוא מהטובים ביותר אומר לי: "טל, בשביל מה אתה צריך את זה....?"
וכמעט משכנע אותי!
וכשאני רואה את הדור שלי,דור הנפילים, (למשל חמי רודנר,ואיפה הילד, אמיר בן דוד וטל יניב מאב טיפוס) עושים קאמבקים ומוציאים אלבומים חדשים – ואני בלי כמעט כלום רשמי מאחורי, (למעט המון עשייה מוסיקלית שלא זכתה לפרסום)
מחליט להקים מחדש את ההרכב שלי, אותו הרכב מה – 90S, ללכת לתמונע, לסגור תאריך להופעה, לעשות שתי חזרות, (עוד שתיים מתוכננות לשבוע שאחרי)
ובעצם להתחיל מ – 0!
מההתחלה!
ואז... מיד לאחר החזרה השניה כשיש עוד שבוע עוד שתי חזרות ותאריך סגור להופעה, לנסוע לפריס לאיזו נסיעת עבודה כי אתה עדיין שם בעולם ה"מסודר", ו....אופס:
אימי מחליטה לסיים את חייה באותו היום שבו חיפה נשרפת ואני בפריס,
ו...החזרות שנותרו וכך גם ההופעה שתיכננתי בכיף ליום הולדתי בדצמבר 16 מבוטלות.
הנגנים שסגרתי - כבר מחוייבים לפרוייקטים אחרים שכן הם מהטובים ביותר בשוק ומבוקשים מאוד,
יש  לי פתאום אחריות לאבי בן ה88 לחייו ולרכושו.....יחד עם אחי.
וכך שוב עוברת לה חצי שנה.....ושוב המחשבות הללו:
בשביל מה אני צריך את זה? אין לי מה לעשות...???
והמבטים והקולות מסביב:
אתם מכירים את זה –
"אין בזה פרנסה, בגיל שלך? מה אתה ילד? חולם להיות רוק סטאר בגיל שאנשים פורשים לפנסיה?
אבל אני עקשן!
אני מקים את ההרכב מחדש, דרור יקר יקירי עימו אני מנגן מאז ימינו כמלוים של דפנה ארמוני, ממליץ על עמית הראל המצויין, כמחליף לאלעד אדר יקירי הנפלא, ומביא את עידו נמר,
"הנמר" שלנו – מתופף מטורף,
ושוב יש לי צוות נהדר!
ואני קובע שוב 4 חזרות, תאריך מחודש בתמונע  ואנחנו מגיעים לתמונע, מופיעים, מצלמים ומקליטים את ההופעה.
המחשבה מאחורי זה...?
נקליט ונצלם שיהיה.
אני לא באמת מאמין שאחרי 20 שנה אבצע מספיק טוב ועוד בהופעה יחידה וראשונה ברמה ששווה הוצאה לאור.
הרי לא הייתי שם 20 שנה ואני עוד מעז לנגן בס שאינו הכלי העיקרי שלי ולשיר באותו זמן.
כל זה בגלל שבאיזה נסיון לאודישן לנגנים צעירים, הבסיסט הבריז וניגנתי במקומו וכשהעסק אחר כך קרם עור וגידים, עם הנגנים המנוסים שאיתי,....אמרתי לעצמי....
מה... אצטרך לתאם עם עוד נגן....?
יאללה אני אנגן!




ואז ההופעה הזו נגמרת.....חוזרים לשיגרה.
אבל לחיים חוקים משלהם:
למחרת ההופעה אני רואה פירסום שג'ואל פראהם בארץ נותן שבוע מאסטר קלאסס – בקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה.
זוכרים? אני עוד בלעשות הופעה וזהו....להוכיח לעצמי משהו ויאללה לחזור לסולידיות הבטוחה של עבודה...מסודרת. הרי ברור, אין לזה סיכוי...
מה,
אני אתחיל עכשיו להתחרות במוניטין של איפה הילד או אחרים שכבר בשטח 20 שנה עם המיתולוגיה של רוקסן שפיספסתי לגמרי כי הייתי בניו יורק? ומה עם כל הצעירים שבינתיים מעיפים קריירות? איזה סיכוי יש לי מולם...המוסיקה השתנתה העולם השתנה.
אבל ג'ואל בארץ...והוא הסקסופוניסט שלמד וניגן איתי במנהאטן סקול בניו יורק, והסולואים שלו מעטרים כל יצירת ביג בנד שהקלטתי שם.
ובינתיים כשאני התברברתי ועזבתי את העולם המוסיקלי המקצועי הוא הפך לאחד מהטובים בתחומו בעולם.
ושיר שעשיתי שעבר בעברית עם יסמין גמליאל וסינגולדה, ושוב...לא יצא מעולם, שיר שכבר הספקתי להציע לדפנה לוי זמרת הג'אז לעשות איתי באנגלית, אולם הפלייבקים שלו (דאטים) התפוררו לנו בידיים והסיכוי להציל את המיקס בו ניגנו נגני על כמו אלון נאדל, סינגולדה ואיתן איצקוביץ (ואנוכי) מתוך סרטי ה2 אינץ' -
קלוש.
וכבר התיאשתי ועברה כמעט שנה מאז השיחה עם דפנה לוי, ומאז ששלחה לי טקסט חדש לשיר,
ובכלל  אני רק הולך להופיע וזהו וחוזר לקונכיה ומה פתאום הקלטות וכו....?
אבל דפנה אכן כבר הספיקה לכתוב טקסט חדש באנגלית לשיר, והנה ג'ואל פראהם בארץ, והוא טס בעוד שבוע, ו....זה יהיה משהו אם הוא יוכל לנגן סולו סקסופון על השיר הזה לא?
אז בלי לחשוב כאילו משהו מניע אותי מבפנים בלי יכולת להמנע מכך,
אני מצלצל לירון אלדמע, (שהיה עוזר טכנאי כשהקלטתי באולפני אשל בS -  90  ואפילו שר קולות באלבום ההוא, והיום מנהל את האולפן בקונסרבטוריון) ובודק איתו אם ניתן להקליט אצלו, בקונסרבטוריון,
ומבקש מדפנה שתדבר עם ג'ואל כשהיא מלמדת בקונסרבטוריון, כי לי לא היה קשר איתו כל השנים הללו, ותשאל אותו בעדינות אם הוא בכלל זוכר אותי אחרי כל השנים הללו, (הוא עונה להפתעתי ושמחתיSure -  Yes  ) ומסכים להקליט איתנו,
ואני מבקש מכל הנגנים שלי לוותר על העבודות שיש להם ומתאם הקלטה ככה מיום שלישי לשישי.
וכל זה כי ג'ואל ענה בחיוב ואמר שבין מאסטר קלאס לקונצרט לטיסה חזרה לניו יורק יש לו שעתיים מ - 12 בצהריים.
הג'וק שם ביג טיים, כבר שכחתי שאני סולידי.....
שוב אני קופץ למים בלי להרגיש והולך להקליט, מתחיל לשפוך תקציבים כי הרכב כזה לא מבזבזים על הקלטת מחשב ביתי וכו...
ומשם לשם התכנסנו ב – No time  להקלטה הזו והקלטנו אותה בלייב, ויש לנו טייקים מטורפים שהוקלטו  בשטריקר עם ההרכב שלי הטילורמדס עם דפנה לוי ועם ג'ואל פרהאם.

עכשיו התאריך – מאי 17.
יש לי כבר הופעה שלמה, מצולמת ומוקלטת, שיר נוסף עם שני טייקים מופלאים, ואני עדיין מתווכח עם עצמי אם אני צריך לצלול לפוזיציה של הקלטות והוצאת סינגלים ואלבום.
כן ככה חברים.

אני בן כבר כמעט 52 – מה לכל הרוחות אני עושה?
ואז כמו שד שנכנס בי.
אני כבר שם.
תקציב, יח"ץ, החלטות מה לוקחים מתוך ההופעה ומה מקליטים מחדש.
כן אני שם – מקליט, מוציא סינגלים, מוציא אלבום!
 2.8.17 יוצא לרדיו חידוש של שיר מ – 97 שהוספתי לו בית עדכני וביצענו בהופעה.
שנות ה – 90!


כן, אני שלם עם השיר הזה.
20 שנה וכמה דברים בסיסיים לא השתנו אולי אפילו החמירו.
ובכלל – קבעתי לעצמי כלל:
אם כבר חזרתי לביצה הזו בגילי – זה לא כדי לעשות משהו שאיני שלם איתו!
אז לא אלאה אתכם – מי שעוקב אחרי יודע ומי שלא –
די אם אומר שמאז הוצאתי 6 סינגלים לרדיו.
חרשתי אולפני רדיו בכל הארץ.
הופענו שוב עם הלהקה מספר פעמים והופעתי גם כמה הופעות סולו.
אנחנו רואים גידול בקהל בהופעות הלהקה, ובהופעות הסולו  - (ומי שמעוניין מוזמן לקרוא פוסט שכתבתי על אחת מהן) – אני חווה ומתנסה בקושי להביא קהל ולכבוש אותו.

השירים שהוצאנו רשמית כסינגלים, וכמה מהאלבום מושמעים היטב בכ 20 תחנות רדיו כבר יותר משנה יום יומית.
אורן הוף מהרדיו הבינתחומי בחר בהורוסקופ שלי כשיר השנה שלו לשנת תשע"ח.

קיבלנו ביקורות מצויינות על כמה מן השירים ועל האלבום:

האלבום יצא כאשר חלקו בעברית וכולל כמה  מאותם שירים שעמדו במבחן הזמן מהאלבום שלא יצא אם כי רובם בביצועים חדשים ומיעוטם בהקלטות מאז, –
וחלקו האחר באנגלית.
בפלייליסטים בניגוד לדיסק הפיזי בשירותי הסטרימינג וביוטיוב הם מופיעים כאלבומים נפרדים.

Tal Ornan & The TalorMads "Play It Once Again"

טל אורנן 97.

תוכלו להוריד אותו כאן:
https://talornan.bandcamp.com/ 

וניתן לרכוש עותק פיזי בפנייה ישירה אלי לכתובת האימייל imortal@inter.net.il.
בקרוב הויניל... :-)

אני מופיע קבוע ולמעשה עוסק בכל הפנים של ביצוע, הפקה, הפקה בפועל, בוקינג ושיווק דיגיטלי כאן בארץ וגם מחוצה לה כאשר מתחילים לראות ניצנים של השמעות בחול של אחד מהשירים שיצאו והמטרה –
לצאת גם לטור בחו"ל.


אני רוצה להודות ליובל על ההזדמנות לתאר לכם את המסע המופלא הזה,
לחלוק איתכם את הדרך, את ההצלחות וגם את הכשלונות.
....למשל עדיין לא עשינו אירוח באחת התחנות הארציות!

אני רוצה גם להודות לשדרנים ותחנות הרדיו שמפרגנות לנו יומיומית. זה לא עובר מעלינו.
אנחנו מעריכים כל השמעה וכל הזמנה לראיון!
ולהודות גם לשותפים לדרך – אנשי ה – TalorMads, עמית הראל, דרור יקר, ועידו נמר,
איש הסאונד שלנו אסף קמרמן, איש ברדו ארז כספי, אנשי היחצ גיל דרביאנסקי, ואמיר גבריאל, הצלמת אלה מאירוביץ וזיו רגב שאחראית לגרפיקה.

ולכולנו
 שתהיה שנה טובה מלאת מוסיקה טובה, בריאות, כן וגם קצת שלום בינינו ובינינו לאחרים!


 Tal Ornan & The TalorMads.
אתם מוזמנים להירשם באתר או לערוץ היוטיוב.
אני מבטיח לא להספים!
או לעקוב אחרינו בפייסבוק ובאינסטגרם

הופעות קרובות :

הערת הבלוג : יש גם פרוייקט fanfund שנפתח במטרה לקבוע הופעה בעמק יזרעאל
ניתן להצטרף בלחיצה על הלינק.
https://fanfund.live/event/tal_ornan/




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה