יום שבת, 8 בספטמבר 2018

DALUMI - מסכם שנה מוסיקלית אישית בפוסט אורח

                            צילום : רונן גוטר

כשפנו אלי מהבלוג לספר מה קרה לי בשנה אחרונה קפצו לי מילים כמו התבוננות, התעמקות, חפירה, שיוף, ליטוש וכו'. שעות אינסופיות של איסוף וליקוט משפטים, מילים, אותיות, פסיקים, נקודות, תווים ופראזות. זו היתה שנה של ירידה ועליה, גאות ושפל, שקיעה ובתקווה גם זריחה של  אלבום חדש, אלבום שהולך לצאת בקרוב ושמו "צעד לאחור".

כשהכיוון שמכתיבים לנו הוא כל הזמן קדימה, היה בלתי נמנע מבחינתי להביט לאחור, לנסות למצוא סדק בין התלמים, לנסות ולמצוא את הקו הפנימי שלי.


נחזור 3 שנים אחורה. בשנת 2015 הוצאתי אלבום בכורה ׁׁ("סוף היום") ובשנת 2017 הוצאתי  אלבום באנגלית (HAPPINESS ׂ)

בין שני האלבומים האלה נכתבו שירים שהיו עבורי אחרים. קרובים, אישיים וחשופים יותר. שירים שכתבתי בחדרים של הילדים שלי, עם גיטרה קלאסית ישנה (לרוב עם מיתר רביעי קרוע). היה בתהליך הזה  משהו מאוד לא מתיימר, פשוט, כנה וקרוב.



הרגשתי עמוק בפנים שמתחולל אצלי שינוי מבחינת הכתיבה, בעיקר בגזרת הטקסטים. חזרתי להיות תולעת ספרים, פשוט בלעתי ספרים ושטתי בעולם כצייד של מילים, סיטואציות ומחשבות. תקופה מסוימת נסעתי לטל גורדון בתל אביב למעין סדנת כתיבה אישית בסלון שלה ובמקביל קיימתי דיאלוג מתמשך עם משוררים וכותבים אחרים.

כשהרגשתי שהדברים בשלים פניתי אל מאסטר דודו חמד כדי שיפיק את האלבום (דודו הפיק את האלבום הראשון) והחלטנו הפעם לעבוד מאוד מאוד מסודר.

לא נכנסים לאולפן וזורמים, אלא כיאה לשירים שנאספו, עושים תהליך פרה פרודקשיין מובנה וארוך במטרה להגיע לאולפן אחרי סינון וכשהכל מבושל על פתילייה.

מעבר לכך השקענו המון זמן ומחשבה בשאלה מה האלבום הזה רוצה להיות כשיהיה גדול: מבחינה סגנונית, מבחינה מסחרית וכו'. קודם שוחחנו על הפילוסופיה של הדברים ורק אז התחלנו לנגן.



במשך כמה חודשים טובים נפגשנו בחצר הבית של דודו בעיר העתיקה בבאר שבע, והתחלנו להריץ את השירים.

הקלטנו הכל במיקרופון "זום" ועד היום אני ודודו עפים על הקסם שהיה שם, כששומעים את המכוניות בחוץ, כשהופעות ממועדונים זלגו אלינו, וגם צעקות, צחוקים וסתם דיבורים מהרחוב, ואנחנו בחצר יושבים מבחינתנו בטבור העולם, או בשוליו (תלוי איך מסתכלים) ומקשיבים.

בסוף התיישרנו על רשימת השירים ואני חייב לציין שויתרתי בכאב לב על כמה שלדעתי ממש מעולים אבל לא התאימו סגנונית לקו העדין של האלבום. אין ספק שבמובן הזה "צעד לאחור" הוא אולד פאשן גם בכך שהוא מאוד לא מתכתב עם הרעיון של סינגלים. הוא בנוי, כתוב ומופק כחטיבה אחת שלמה.

גם בשלב הזה עדיין לא התקדמנו עדיין הגדול, אלא נכנסנו ל "קקטוס" (האולפן של נדב אזולאי וגיל נמט). אזולאי בדיוק הקים אולפן צדדי וקטן בתוך האולפן הגדול שלו, ושם, באותו אולפן קטן, במשך כמה חודשים גיבשנו מבנה לכל שיר, בחרנו סולם נכון, קבענו את הטמפו ועשינו עיבוד ראשוני עם הקלטות בסיסיות.

רק אחרי עבודת ההכנה המשמעותית והלא קצרה הזו התחלנו להקליט את האלבום באולפני מרי ג'ין אצל מאסטר יוסי שטרית.

יוסי שטרית, הצלע השלישית של האלבום, הפיק את האלבום השני שלי HAPPINESS ושימש על תקן יועץ אומנותי (וגם טכנאי הסאונד הראשי של האלבום, וגם ניגן במליון כלים ואפילו הסכים לשיר איתי בחלק מהשירים) (חפשו את יוסי תחת שם הבמה שלו JOZZEF  ותגיעו למקומות נפלאים).

וכך, אני יוסי ודודו נפגשנו אחת לשבוע במרי ג'ין ותפרנו את "צעד לאחור" מחדש, בעדינות, ברגישות ואהבה גדולה. היה לי העונג לשבת במחיצת שני ענקים כאלה שלימדו אותי יותר מהכל שיעור בצניעות.

רצה הגורל ויוסי בדיוק קנה טייפ סלילים, וכך חלקים נרחבים מהאלבום הוקלטו כמו פעם. התהליך הזה והצליל המהדהד של טייפ הסלילים התאים מאוד לסאונד שחיפשנו וגם לסגנון של האלבום שהוא ברובו פולק ולעתים אף קאנטרי עדין (האלבום מושפע מאוד בדברים שקורים בשנים האחרונות בארה"ב ובעיקר בנאשוויל).

את התהליך כולו ליוו שיר ירושלמי (להקמת המוסד) ושי זריהן (SOCKPUPPET) כבעלי הלייבל 517 שאיתי עוד מימי HAPPINESS. לא ברור איך השניים מוכנים לסבול את החרדות, השאלות וההרהורים שלי אבל דבר אחד בטוח, הם עבורי עוגן, מעניקים כוח ורוח בכנפיים, מייעצים, תומכים ונותנים פלטפורמה שלמה של פתרונות ורעיונות בגובה העיניים ובאהבה גדולה.

בפתח השנה החדשה הגוף שלי בוער אבל הלב יציב.

"צעד לאחור" מרגיש כמו ספינת מפרש שבנינו בשלושים אצבעות, ספינה המורכבת ממליון עצים, ברגים, מסמרים, בדים, מפרשי ענק ודבק, יש בה מנוע פועם ועכשיו היא מוכנה ומתרגשת להפליג בים הגדול, מיד אחרי החגים, עם הגשם הראשון.



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה